אלבינה

2024 מְחַבֵּר: James Gerald | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 14:07

* * *

זכור?

הרבה זמן לא הבנתי אז, במושב האחורי של המכונית שלך, לאן אנחנו הולכים - הבנתי הכל רק כשהייתי בחדר לבן גדול, - הבנתי באותן דקות ספורות שבהן מילאת כמה ניירות ליד הדלפק, - הבנתי, כששמעתי אותך אומר, "אני מקווה שתמצא לה משהו." האישה האדומה, שקיבלה את המסמכים שלך, משכה בכתפיה - היא כנראה ידעה היטב את עתידו האמיתי של הכלב הזקן. נפרדת ממני, ליטפת את ראשי, ולשנייה הסתכלת בעיניי, לקחת את הצווארון שלי כמזכרת.

פרטים נוספים

* * *

לרקוד בגשם

לפני כמה דקות היא פתאום הבינה דבר אחד - גן עדן יודע לבכות. כן, הם בוכים…. הם בוכים כמעט כמו אנשים: לפעמים - רק כמה דקות, כמו ילד נעלב שנרגע ברגע שנמסר לו צעצוע חדש, ואז הדמעות האלה מתייבשות במהירות על האספלט שהרטיב מעט, ולפעמים - בגלל זמן רב ורחום, כאילו הם סובלים מכאבים גדולים - ואז דמעותיהם הופכות לשלוליות, שאחרי כמה שעות מתחילות להידמות לפצעים אפלים בכבישים המתייבשים בהדרגה.

פרטים נוספים

* * *

תחושה טיפשית

אני כל הזמן שואל את עצמי - למה אני משתגע מרוב קנאה, אם לא פקפקתי אפילו לשנייה שכל מילה שלך נכונה? אני מאמין לך ללא תנאי כשאתה קורא לי האדם הכי יקר שלך - אפילו צל של ספק לא זוחל לתוך נשמתי כשאנחנו ביחד. אבל הקנאה מתחילה לאט לאט להרוג את דעתי, להטביע את קול ליבי, כאשר אינך קרוב אלי, כאשר אינני יכול לגעת בשלך

פרטים נוספים

* * *

אנשים מוזרים

אנחנו כועסים על חוסר הלב של השכן שלנו, שזרק גור חסר אונים לרחוב רק בגלל שבנה פיתח לפתע אלרגיה לכלבים, ופשוט אין לה זמן לחפש בעלים חדשים מתאימים ליצור האומלל, ואחרי כמה שעות אנו נרתעים מפחד מהנבל הרעב והקרוע למחצה עם עיניים צהובות וחולות, הנוהם בכעס על כל העוברים ליד, כי זיכרונה עדיין לא נעלם לגמרי מהזיכרונות שהיו לה פעם קערה ושטיח משלה בפינה של חדר קטן ובהיר, ומכיוון שהיא עדיין לא מבינה לאן כל זה נעלם והכי חשוב - למה?….

פרטים נוספים

* * *

מלאך להורדה קלה

הגוף שלו הוציא אותי מדעתי. ידיו, שנראו לי כל כך קרות בהתחלה, התבררו חמות ועדינות להפתיע. אהבתי את מגע עורו הבהיר והחלק השקוף, אהבתי את רשרוש הכנפיים העדין בחושך ואת נגיעותיו העדינות, הביישניות, הלומדות בגופי. לא רציתי שהלילה ייגמר. שנאתי נפשית את אור השמש, קיללתי את הזריחות וספרתי את הדקות שנותרו עד למחרת הלילה, בידיעה שהוא יבוא יחד עם הכיסוי השחור של הלילה …

פרטים נוספים

* * *

התקשר בשתיקה

לפעמים שתיקה של דירה ריקה נשברה משיחת טלפון חדה ומריה ניקולייבנה, הרימה את השפופרת, ובתקווה נסתרת צפויה לשמוע את קולה של בתה מעומעם מרחוק. נסטיה התקשרה לעתים רחוקות מאוד, ואף פעם לא דיברה הרבה זמן - לקח לה חמש דקות לברר מה שלומה ולספר לה שהיא בסדר. ואז מריה ניקולייבנה ליטפה בחשד את מקלט הטלפון למשך כמה שניות, כאילו תוכל לשמור על אינטונציה של קולה האהוב אפילו לרגע, וחיוך קלוש התנגן על פניה המקומטים. משהו חטף שוב בלבי בלב. כשהציצה בשעונה, נאנחה מריה ניקולייבנה - הגיע הזמן ליטול מנה נוספת מהכדורים …

פרטים נוספים

* * *

טיסה לכל מקום

סחרחורת קלה וחבטות ערפל מתקרבות ללא הרף … לשנייה, שוב מתלקח פחד במוחי, ומאלץ אותי לעשות טלטול לא רצוני בידיים. אני עושה נדנדה, ואז עוד אחת, ופתאום אני מבין שהמרחב סביבי כבר לא מסתובב, הריקנות עוצרת ומפסיקה למשוך אותי פנימה. שוב אני מרים ידיים בזהירות, ובלב שוקע אני נהנה מתחושת הקלילות בכל גופי, שמתמזגת בו זמנית ברעד בוגדני בכל תא של ישותי. בהדרגה, אני לומד לשלוט בכנפיים, כמעט בלי להרגיש אותן, אני שופך לתוך זרם האוויר הקריר ונותן לגופי לחוש את החופש שתמיד חלמתי עליו.