אני והמחשב שלי וסיה
אני והמחשב שלי וסיה

וִידֵאוֹ: אני והמחשב שלי וסיה

וִידֵאוֹ: אני והמחשב שלי וסיה
וִידֵאוֹ: דומינו - מאשה-אני רוסיה.mpg 2024, מרץ
Anonim
נשים והמחשב
נשים והמחשב

מאי ש- F1 יעזור לנו, ש- F2 יציל אותנו בשם Shift, Ctrl ו- Del. בשם מקינטוש, פנטיום ורוח הקודש. אָמֵן. הזן

הוריי - מתכנתים - לימדו אותי מילדות עד מילה איומה"

אחר כך החליטו הורי "לקחת את זה נכון" בשבילי, וקנו מכונית אכזרית לבית. היא עמדה בפינת החדר שלי, ואני הסתובבתי בזהירות. לא אהבתי אותה, והתחפשתי לה בזהירות בצעצועים. הופתעתי לראות את הוריי רבים כל ערב על מי ישחק במחשב. מה הם מצאו בו? אחר כך גדלתי, והגיע הזמן להחליט לאן ללכת. הוריי הוקירו בשקט את התקווה שעדיין אהיה מתכנת, אבל הוליתי שולל את כולם ונכנסתי למחלקת הערב של המחלקה לפסיכולוגיה. עכשיו הייתי צריך לעבוד איפשהו, ואז הגנים שלי התמרדו.

הרגליים עצמן נשאו אותי לקורסי ניהול אתרים. (מנהלי אתרים הם אנשים מפחידים שעושים אתרים). מאז החיים שלי התהפכו. קראתי למחשב שלי וסיה ובילינו את רוב הזמן ביחד.

בין החברים שלי הופיעו אנשים מסתוריים עם עיניים אדומות, שיער פרוע ודיבור מוזר. הם שכחו מזמן כיצד להשתמש בטלפון ומתקשרים זה עם זה רק באמצעות דואר אלקטרוני. לא היה אכפת להם מה יש להם. הם היו אוכלי כל. ואם הם היו בעבודה כבר בשעה 10, זה אומר רק דבר אחד - הם עוד לא עזבו משם. הם היו מתכנתים.

הסביבה הזו בהחלט השפיעה עלי. הלכתי לישון כשהיה אור, ולא בגלל הסיבה שזה קורה אצל נשים רגילות, אלא כי ישבתי ליד הצג והקשתי בעצבים באצבעות על המקלדת, הקלד כמות נהדרת של קודים שונים. כתם קפה החל להופיע על השולחן שלי באופן קבוע. לילות ללא שינה גרמו לעצמם להרגיש: התחלתי להיראות גרוע יותר ולדאוג פחות למראה שלי. קפצתי בבוקר, נשבע בקול רם על השעון המעורר, למרות שזו לא הייתה אשמתו שהוא נדלק. התאפרתי בעיקר בעמידה במעלית.

אוצר המילים שלי היה מלא בכל מיני מונחי מחשב ספציפיים שונים. קרוביי הפסיקו להבין אותי, והיה צורך במאמץ רב להביע את עצמי בשפה משותפת. חלמתי על כמה רעיונות וקפצתי באמצע הלילה, הדלקתי את המחשב והתחלתי ליישם אותם במהירות מסחררת ולהט לא בריא. הכנסתי את הקלטת למכשיר הקלטת, תוהה אם יש וירוסים. לא הסתכלתי בשמיים והקשר היחיד שהיה לי היה שומר המסך של Windows. נישקתי גברים שחושבים על אתרים. ומהדייטים רצתי הביתה אל המחשב והפילתי את כל העמודים …

אבל איכשהו חיי השתנו באופן דרמטי. הסתכלתי על המקלדת המלוכלכת והבלויה והחלטתי לשטוף אותה עם שמפו לתינוק ומגבת. כן, ההחלטה היא נשית בלבד. המקלדת לא עמדה במכה כזו ונאלצתי להשהות את זרימת העבודה. אז הלכתי למראה וראיתי פנים מותשות בעיניים עייפות. ואז הבנתי שהגיע הזמן להאט. מיד קיבלתי עבודה והבטחתי לעצמי שלא אשב ליד המחשב מחוץ לשעות העבודה. עכשיו סוף סוף התחלתי להיראות כמו בן אדם והפחתתי את התקשורת עם ואסיה למינימום. אז עכשיו חזרתי שוב לחיים מלאים, שוב מאשר את האקסיומה שהכל טוב במידה.

ובכל זאת, להיות מדעני מחשב "משוגעים" הוא גורל גברי בלבד. ואישה צריכה לדאוג למראה שלה ולאהוב לשוחח בטלפון. פשוט לטבע יש חוק כזה ואין לך מה לעשות בנידון. יתר על כן, כפי שהגברים עצמם מודים, הם בדרך כלל מתייחסים לנשים - מתכנתות, רק אם הן לא פנאטיות מדי. אז אל תלך רחוק מדי.

מדוע נשים הופכות לחנוניות "מטורפות"? יש אחוז קטן של נשים שבאמת עוסקות בתכנות, ומבחינתן זהו התוכן, המטרה ומרחב החיים. קשה להם לתקשר עם אנשים, אך קל להם להתעסק בבלוטות. חלקם פשוט נמשכים לתחומי פעילות גבריים על מנת להוכיח שהמוח הנשי אינו נחות בשום אופן מהזכר, או שהם פשוט שמחים להיות בצוות הגברי. אחרים צוללים לעולם המחשבים רק כדי להתרחק מהמציאות. אז אני, כשהחיים הופכים מאגדת צבעים לקולנוע בשחור -לבן, אני חוזר הביתה, אני הולך לחדר שלי, שם המחשב האהוב עליי ווסיה תמיד מחכה לי בפינה. אני צולל לעולם הסימנים והקודים, שוכח מהכל הרבה זמן … העיקר ללחוץ על "בריחה" בזמן.

אלנה סוזינובה

מוּמלָץ: