לגבי כבוד
לגבי כבוד

וִידֵאוֹ: לגבי כבוד

וִידֵאוֹ: לגבי כבוד
וִידֵאוֹ: ערך כבוד האדם 2024, מאי
Anonim
פיליפ בוגצ'ב: על כבוד
פיליפ בוגצ'ב: על כבוד

לפעמים שואלים אותי: "מהו אדם מכובד עבורך?" ולפעמים הם שואלים שאלות כמו: "איך להפוך לאדם מכובד?" זו בעצם שאלה אחת. אחד בדיוק. אבל עקרונית.

שאלת עצם מושג הכבוד.

אדם שמכבד את עצמו מכובד על ידי אחרים. לכל מי שאינו עצלן יש אדם שאינו מכבד את עצמו. רַק? לא עוד. בוא נמשיך.

איך משיגים את הערכה? תתחיל לכבד את עצמך. איך להתחיל לכבד את עצמך? כאן, הכל לא פשוט בכלל. מספיק להבין עיקרון אחד: כבוד למשהו. אני זוכר שנסעתי באותו רכב עם התלמיד שלי ושתי בנות לדיסקוטק. ובכן, דיברנו כרגיל. הבנות היו "עם יומרות", הן ניסו לדבר "לפי מושגים". ואני לא מבין את זה - אני אומר מה שאני חושב. מה שאני חושב. כמו שאני רוצה. ובשלב מסוים, ילדה אחת טוענת טיעון מכריע:

אתה אני זה, לא הערכה?

לא אמרתי.

ואז הקשבתי בשלווה להרבה גסויות בסגנון: "טוב, אני בחורה, את צריכה לכבד אותי".

- שלי הערכה אתה צריך להרוויח את זה קודם, אמרתי. - אני לא מכבד אף אחד ככה, כי יש ציצים ונרתיק. אין לי כבוד על כך שיש לי חבר. מכבדים אותי העובדה שאני אני.

תמונה
תמונה

אף אחד לא יכבד אדם רק בגלל העובדה שאדם כזה קיים. שוב: הם לא מכבדים אדם, הם מכבדים את הישגיו.

אגב, אני מאוד אוהב את השפה האוקראינית. להבדלים המהותיים בין גבר לאישה. שם כותבים גם - "צ'ולוביק" ו"ז'ינקה ". כלומר, האחד אינו השני. אבל בואו נשאיר את הבלשנות למי שמבין את זה, ובואו נדבר מדוע אפשר לכבד נשים.

נתחיל מרחוק. מגני הילדים, היכן המורות והאומנות? נכון, אנשים עם גורל קשה וחיים אומללים. ואיך הם מגדלים ילדים? ימין. כך שזה לא היה כמו שלי. אותו דבר בבתי ספר. הרוב המכריע של המורים הן נשים. פגשתי מספר קטן מאוד של מורים (וראיתי רבים מהם - שיניתי 16 בתי ספר בחיי בית הספר) שעובדים כי הם אוהבים ללמד והם אוהבים תלמידים. הרוב המכריע של עשרים השנים האחרונות מדווחים על אותה תוכנית ומחכים לפנסיה.

ועכשיו מתגלה קונספירציה אוניברסלית של נשים-מפסידות. מי שחייו רואים בחורים אידיוטים, ובנות כ"פרינזס "עתידי. וכדי להגן על חלקם מאחרים, הם נוהגים בחבורה של גישות כמו "יש לכבד נשים", "אי אפשר לנצח בנות" וכדומה.

תמונה
תמונה

לא אדבר על מנגנוני הטמעת האמונות, מעטים האנשים כאן שיבינו זאת. אני פשוט אגיד שהמוח נשטף היטב במהלך 12-14 שנות לימוד. ונשים בוגרות, שכבר מזמן צמחו מתוך גרביונים מצמר, ממשיכות מסיבה כלשהי לשאת את הזבל הזה לעצמן הלאה ולהפיץ אותו לכל הסובבים אותן.

ומעטים האנשים שחושבים: מה עשית בכבוד? באופן אישי, אני ניגש לכל אדם מאפס. כלומר, אני נותן את ההזדמנות לעשות משהו, ואז אני מחליט אם אני אוהב את זה או לא, אני מכבד את זה או לא. הערכה - דבר אינדיבידואלי.

אז, מה דעתכם, האם כדאי לכבד אדם על העובדה שהוא מחשיב את עצמו ככתר הבריאה? זה לא נותן סיבה לכבד, אלא סיבה לשכנע. האם כדאי לכבד אישה על כך? לא.

ראוי לכבד את ההישגים. למה שמכונה באנגלית תוצרת עצמית. אני מכיר נשים כאלה. אני מכבד, אני גאה בידידות שלי איתם. אך האם כדאי לכבד אישה על כך שהיא חיה מכספו של בעלה ומאמינה שזה נכון? או על העובדה שהיא עובדת בעבודה רגילה עם משכורת ששווה שמלת ערב אחת?

בגמר אני יכול רק לומר: מי, אם לא גבר, יכול להעריך את דעתה של האישה או את טיפשותה מהצד?

מוּמלָץ: