הליכון בחבל דק אמיץ

2024 מְחַבֵּר: James Gerald | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 14:07

כנער, ריקודים היפים וסלוניים, מחזיקים שלושה"

ההרפתקה הבאה שלי הייתה גבר. כן, איש רגיל. פגשנו את איש חלומותי כשטסתי מסולם מדרגות, עליו התיישבתי על מנת לנגב עלים של עץ דקל. למרבה המזל, באותו רגע הוא נכנס למשרד שלנו והצליח לתפוס אותי ואפילו להחזיר אותי לעמדה זקופה. לדברי כל אותם פסיכולוגים, אישה צריכה עשרות שניות כדי להסיק את כל המסקנות הדרושות לגבי אישיותו של המין השני. פחות הספיק לי כדי להגיע למסקנה היחידה: הנושא הזה חיוני עבורי ואני אקבל אותו. המסכן לא חשד שהוא כבר בצרות. עד כה, הוא חייך והתבדח על "הולכי החבל האמיצים". אתה לא יודע, יקירתי, איזה חבל דק טפסת זה עתה, מזמין אותי לכוס קפה בבר סמוך! דיברנו יפה - אז, על כלום, ונפרדנו כידידים טובים.

מאז, הוא לא הגיע למשרדנו ללא שוקולד או זר פרחים, ואני מתענגת על פלירטוטים. הזמן חלף, והפלרטט מסיבה כלשהי שאינה ידועה לי נתקע במקום אחד - תקופת זר הממתקים החלה לעלות לי על העצבים. רציתי טיולים לאור הירח, סרנדות של אהובי, ומה לעזאזל לא צוחק, טבעות יהלום בנוסף להצעת הנישואין. נעשיתי מהורהר וקראתי לעזרה מחברי הקרובים ביותר. התקשרנו בדחיפות למועצת נשים קטנה והיתה רק שאלה אחת על הפרק: איך לעורר אותו לפעולות אקטיביות? עד חצות נגמרו הסיגריות והקפה, הברנדי כבר שיכור מזמן - התוכנית הושלמה. הבסיס היה הסיפורים ה"אמינים "על כל מיני ניסים שקרו למכרים רבים לאחר שפנו לקסם שחור ולבן. לא אחרת מאשר הרפתקנות מולדת, המונעת ממשקאות ברמה גבוהה, היכתה בראשי והפילה אותי מהאדמה המוצקה של הפרגמטיות. קודם כל, הבנות הוציאו ספר לספר עתידות, ואמרו לי שעלי לוודא קודם כל שזהו ארוסי. בספר נכתב: "לבש גרב על רגל אחת ולך לישון, ואמר:" החתן-החתן, בוא ותוריד את הנעליים שלי!"

סבטקה קפצה ומיהרה לארון שלי לחפש גרב. בהתחלה היא רטנה במורת רוח כי אפשר ללכת לאיבוד רק בארון שלי, ולא למצוא משהו, ואז הודיעה בשמחה שאין בעיות בגרב.

כשהתעוררתי נזכרתי שעלי לתפוס את פינת הכרית בשיניים כדי שהחלום לא יעלם. בגרב שחור אחד ועם כרית בשיניים, החמקתי לחדר הסמוך בו ישנו הבנות. הם נעצו בי מבט מבט ניסיתי למלמל: "בוב-בוב-אקסרו!"

ירקתי את הכרית ושוב איחלתי לכולם בוקר טוב.

- נו? האם ראית? - החברים שלי התנפלו עלי.

- לאמר?

- אל תהיה עייף! - סבטה גנחה.

מעניין מה להגיד להם? חלמתי על כל מיני שטויות. אף אחד לא בא להוריד את הנעליים ולהתפשט. רשמתי בכנות את כל מה שאני זוכר: יריתי בצנצנות זכוכית, חלמתי על עצמי כגבר ואיכשהו במקביל דוגמנית בפריז, ברחתי מפיל ורוד מעופף … מה עוד? נראה כאילו זהו. אה-אה, חלמתי גם על הדוב בעל האוזניים מהמחלקה הבאה. על מה בעצם חלם לא ברור. כל החלום היה שקט, מהבהב ומחייך. בקיצור, שום דבר מעניין.

הבנות הביטו בי בשקט, ואז הודיעה סבטקה:

- הכל בגלל ששתית לברנדי בלילה. מי יודע כשהוא שיכור? היית צריך לחלום על מרכז מפוכח ועל רופא במעיל לבן!

נאנחנו במורת רוח, הלכנו לארוחת בוקר.לקפה של בוקר הם החליטו: אני צריך ללכת למכשפה. גרפנו הר של עיתונים עם פרסומות כמו: "אני מחזיר את בעלי, מטפל במחלות נוגה, מסיר נזקים ומדבר על עושר". מצאנו הרבה מכשפים ומכשפות בדור העשרים ובחרנו אחד. פנים חמורות נראו מהתצלום - ובכן, בדיוק - בדיוק כמו הגיאוגרף שלי ברגע שבו עניתי על הלוח! הבטחתי לבקר את המכשפה היום ושמרתי את הבטחתי. נכון, הבנתי שבעקבות הביקור אצטרך לשבת על קפיר וקורנפלקס עד למשכורת, אבל זה לא משנה - זה טוב לדמות שלי. אבל סבתא מריה נתנה לי תרופת קסם - בקבוק עם חומר כלשהו, הדומה למלח, שאמור היה לפזר הכל מסביב בדיוק בחצות היום השביעי של הירח החדש ולומר:

בחצות, חמוש בקסם אהבה כתוב על פיסת נייר, התחלתי לקרוא בהבעה:

קראתי את הפתיחה הזו של אמנות עממית בעל פה וחשבתי: כמובן, לא אכפת לי שהבחור הטוב כואב לי, ותפסתי נערות אחרות כמו "מכשפות מרופטות", אלא על "צרחות בקול רע" … אני הציג את נסיך חלומותיי - אמיץ, חזק, אמיץ, צורח בקול רע, נצמד אלי בכל הגפיים ובוכה דמעות מרירות. ולכן לא אהבתי את הדימוי הזה שבילה את שארית הלילה במחשבה. בבוקר ראשי המסכן היה נפוח וחולה. כך הגעתי לעבודה - שבור וחולה לגמרי, עם עיגולים מתחת לעיניים. כשהביטה בעצמה במראה היא נחרדה. איוואן צארביץ 'שלי, שאמור להופיע איפשהו אחרי ארוחת הצהריים במשרדנו, ללא ספק יהיה שבוי ביופי הלא ארצי שלי. שרפתי חמש עשרה דקות ורצתי לבוס לבקש חופשה: אני זקוק נואשות לשעתיים! הצ'יף נאנח והרפה. בסדר גמור! המספרה סריוז'ה והקוסמטיקאית לנווצ'קה עושים פלאים תוך שעתיים ועושים עלמה שובה לב מקיקימורה!

עד מהרה הציפה הנסיכה למשרד עם איפור ושיער ללא דופי. כוס קפה - ואני מוכן לפגוש את אהובי האהוב. האהוב לא המתין לעצמו, והופיע בארבע, בלחישה קונספירטיבית, הזמין אותי למטה לכוס קפה. נשמתי שמחה-ur-r-ra! קסם אהבה עובד! בהליכה מהירך טסתי לשולחן, התיישבתי בנוחות יותר והתכוננתי להקשיב לווידוי הנלהב של הרומיאו שלי. רומיאו היסס מעט, הפיל כוס קוניאק ודחף לי כרטיס, שבעבר התעסק בו בידיו. מה זה? מדוע שתי טבעות מצוירות על הגלויה, האם זה באמת בבת אחת? לבי דופק כך שאני חרש מהרעש הזה. מיהרתי לקרוא: "נשמח … החתונה … תתקיים … ארוחת ערב חגיגית … אולגה ואנדריי …". לבי דפק פעם רכות ונפל אי שם באזור העקבים. היא שאלה בבהלה: "מי היא אולגה?" תוך כמה שניות המצומצם שלי הפך לאדם מחופש והתחלתי למלמל משהו על כלתו, על ריב, על "למרות", על פיוס ועל סוף טוב. אחר כך החל להתפעל מהידידות שהייתה לו לראשונה עם אישה. איש חלומותי, עצום נשימה מהנאה, סיפר לי איזה חבר טוב אני, "הבחור שלי על הלוח" והזמין אותי לחתונה שלו!

עשרים דקות אחר כך, ניתקתי אדים והבטתי סביבי באימה: אף אחד לא התעלם ממרחק הכסא שנזרק, רק מישקה מהקטע הבא הרים בשקט את שברי הכוס השבורה. העצה המטופשת של סבתא מריה עלתה במוחי ואני, לגמרי בלתי צפוי לעצמי, ביקשתי ממישקה האוזנית להיות האדון שלי במשתה החתונה.

אחרי נשף חתונה עליז ומפתיע עד הבוקר, מישקה הלך לבקר אותי …