הקוקיות נמצאות בינינו. מדוע נשים נוטשות ילדים?

2024 מְחַבֵּר: James Gerald | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 14:07

קוקיה היא ציפור שזורקת את ביציה לקן של ציפורים אחרות. זה נקרא לעתים קרובות בלשון מקובלת לנשים שהשאירו את ילדיהן בטיפול בקרובי משפחה, חברים, או שפשוט נטשו אותן. רובם מאמינים שרק אנשים משכבות חברתיות, שוליות, אשר לא גדלו בתנאים רגילים עושים זאת. אבל בינתיים, קוקיות מופיעות במשפחות משגשגות למדי. אם כי כלפי חוץ, נראה כי כל ההגנות נצפות.

רוב האנשים שחווים התנהגות זו של אישה נוטים לגנות אותה. אבל לכל תופעה יש סיבות משלה - האם זה רק חוסר הלב וחוסר עמוד השדרה של אם הילדים? בואו ננסה לנתח מדוע נשים נוטשות את ילדיהן.

ישנם שני מניעים בסיפור המאפיינים סיפורים כאלה. "אות האזעקה" הראשון הוא נישואין ביוזמת אישה.

היא ממוקדת בכיבוש גבר, היא מבקשת לקשור אותו לעצמה מכל הבחינות. וכל התנהגותה חדורה ברצון אחד - להוכיח לו שהוא זקוק לה. כתוצאה מכך, ילדים מהחפץ הרצוי על ידי האם הופכים לאמצעי.

מעניין שבמשפחות בהן ההורים מתגרשים מוקדם והילד נשאר אצל האם, תרחישים כאלה כמעט ולא עולים. "כתב הקוקיה" מופעל כשהבעל קרוב, אך אינו נותר מחובר למשפחה בנפש ובגוף. הוא, כביכול, שיא קבוע שחייבים לכבוש אותו, דלת סגורה שאליה כל הזמן צריך לאסוף את המפתחות. לפיכך, הוא שומר על מוקד תשומת הלב על האדם שלו - אחרת מדוע שהוא ירשה לעצמו "לצלצל"? לעתים קרובות, גברים לא מספיק בוגרים מסוג זה מעדיפים להיבחר. ואכן, מצד אחד, הם יכולים לאחר מכן להעביר את חלק הארי באחריות אל האישה (זו הייתה יוזמתה!), מצד שני, הם יכולים בעזרת הפתיחות הבלתי מספקת וה"אי נגישות "הפנימית לספק את רצון נרקיסיסטי להיות כל הזמן במרכז תשומת הלב של אדם אחר. הם שואבים את כוחה של האישה ובכך תורמים לנטישת ילדים.

אישה, בטוחה שבעלה בחר בה בכוונה, לאחר לידתו של ילד צוללת לחוויות אימהיות, המניחות את הבסיס להיקשרותה העתידית לילד. וגם אם חוסר תשומת הלב של בן הזוג גורם לקונפליקטים במשפחה, הבעיות בדרך כלל ניתנות לעלות.

כאן, המצב שונה: הבעל "הבלתי נגיש לנצח" למעשה אינו מאפשר לאם להתרכז בילד, כל הזמן מעורר אותה לקנאה, לדאגות, כלומר לשלוף את רגשות האישה בכל דרך אפשרית. היא מצידה מרגישה שבעלה מהווה חוליה חלשה בחייה, שהוא אינו משוכנע בצורך שלה. בינתיים, אפשר לדחות את הילד "להמשך" - הרי לאם לא יכול להיות ספק לגבי הצורך שלה בילד! והקשר ביניהם הופך להיות יותר ויותר מותנה. במיוחד כשהסבתא תופסת את מקומה של האם - וזהו הגורם החשוב השני ב"תרחיש הקוקייה ".

אם חזקה, שתלטנית, גם אם היא לא נוזפת, אלא פשוט דואגת כל הזמן לבתה וכל הזמן שואפת להשאיל כתף, היא גם היא גורם סיכון. אחרי הכל, זוהי מיומנות שלמה - לעזור לילדכם להפוך למבוגר, וכדי שזה יקרה, עליכם להיות מסוגלים לשחרר אותו מלעשות טעויות, להיות אחראי ולהתמודד עם כישלונות. אותן אמהות שלא מבינות זאת היטב, ככלל, מפתחות אצל בנותיהן את התחושה שתמיד יש מישהו מאחוריהן, תמיד יש על מי להסיט את האחריות. לכן, אתה לא צריך להתבגר.כדי שהאינסטינקט האימהי יתדלק אצל הבת, עליו להשתחרר מלחץ היצר של האם.

לעתים קרובות נאלצנו להתבונן במצבים בהם נשים בנוכחות אמהות כה חזקות, למרות שלא נטשו את ילדיהן, לא יכלו ליצור איתן יחסים. לא הייתה להם סמכות בעיני ילדים, הם לא יכלו להסביר לילדים כלום. הילד מרגיש שאמו שלו נתפסת על ידי מישהו חזק יותר בערך באותה רמה כמוהו, הילד. וכך מערכת היחסים בין אם לילד לא מסתדרת.

כשהיא עוזבת את ילדה, מבקשת אישה באופן לא מודע לפתור שתי בעיות: היא מנתקת מעצמה את תשומת הלב האובססיבית של האם ונפטרת מהמשימה, אליה בתחילה היא לא הייתה מוכנה בשל הקשר ההדוק מדי שלה עם אמה. לפיכך, היא מעניקה לעצמה הזדמנות שנייה להתבגר, אם כי, אבוי, זה קורה עקב ילדותו המעוותת של הילד. ולפיכך, טרם קבלת החלטה לגבי ילדים, אין זה מיותר לחשוב שוב: מי יהיה הילד הזה בשבילכם, האם הוא מטרה או אמצעי, ועד כמה אנחנו הבורים ועצמאים, הוריו?