טעויות של הורים ומורים

2024 מְחַבֵּר: James Gerald | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 14:07

הורים ומורים הם אותם אנשים שיש להם את ההשפעה הגדולה ביותר על תהליך גיבוש אישיותו של הילד.כמעט ולא ניתן להעריך את חשיבות תפקידם בחיי הילדים. לכן הייתי מאוד רוצה שהם יבינו את זה ויגשו לתהליך החינוך בכל אחריות. בדרך כלל למבוגרים יש שתי דרכים לגדל ילדים. הראשון מביניהם הוא ביקורת, כאשר מטפלים בטעויות וחסרונות. השני הוא שבח. </P>

מאמר זה דן בביקורת: מה היא (שלילית ובונה). זה גם מעלה את השאלה האם בכלל יש צורך בביקורת והאם לא היה עדיף להסתדר בלעדיה בכלל? בצורה שבה היא ניתנת על ידי רוב ההורים והמורים, זוהי יצירה של גיבוש ותיקון טעויות או מנגנון מצוין ליצירת מתחמים אצל ילדים. בגישה זו ילדים מקבלים את הרושם ששום דבר אחר לא קיים מלבד טעויות. אם אתה באמת מבקר, תמיד עליך להתחיל בשבחים, ואז יהיה קל יותר לתפוס ביקורת נוספת. </P>

אנקדוטה בנושא זה:

המשלחת היפנית ביקרה בארצנו. כשנשאלו מה הם הכי אוהבים, הם ענו ביחד:

- יש לך ילדים טובים מאוד!

- מה עוד?

- יש לך ילדים מאוד מאוד טובים!

- אבל חוץ מילדים?

- וכל מה שאתה עושה עם הידיים שלך הוא רע.

אבל הדרך הטובה והמוכשרת ביותר היא לעשות בלי ביקורת! אין צורך לדבר על חסרונות כלל. כל תשומת הלב צריכה להיות ממוקדת רק ליתרונות. ראשית, על אלה שכבר קיימים, אחר כך על אלו שניתן לרכוש. הדגש על הטוב תורם ליצירת אווירה מיטיבה בגידולו וחינוכו של הילד, מסייע לו להאמין בעצמו ובכוחותיו שלו, יוצר מוטיבציה ורצון נוסף ללמוד. דגש על טעויות, להיפך, משרה ספקות עצמיים ומייאש כל רצון ללמוד. </P>

ועוד נקודה חשובה ביותר: אם עדיין אינכם יכולים להימנע מביקורת על הילד, עליכם ללמוד להבחין בין ביקורת ברמת ההתנהגות לביקורת ברמת אישיותו (הזהות) של הילד. אם הילד עשה משהו לא בסדר, הוא אשם, זו בכלל לא סיבה להעיר הערות על אישיותו. מבוגרים לעיתים קרובות אינם מבחינים בין התנהגות וזהותו של הילד, וזו הטעות החמורה ביותר של הורים ומורים בחינוך, שעבורם ילדים צריכים לשלם עבור שארית חייהם. מבוגרים אוהבים לחזור:"

אני גם רוצה להגיד כמה מילים על ציונים. למרבה הצער, הם חלק בלתי נפרד מחיי ילדינו. אלה ציוני בית ספר, ונקודות על מבחני כניסה וגמר, וציונים בזמן לימוד באוניברסיטה. הערכות נחוצות על מנת לקבוע את רמת הידע של הילד. אבל ההורים והמורים מתחילים לשכוח בהדרגה שהציון הנתון קובע את רמת הידע רק כרגע. הוא אינו קשור ישירות ליכולותיו של התלמיד, ואף יותר מכך לאישיותו. אתה לא יודע איך אותו ילד יעשה את אותה העבודה תוך שעה, שבוע או חודש. בינתיים, יש קטגוריה של הערכות שקובעות ממש את חייו העתידיים של הילד (בחינות, למשל). אך המבחנים הללו מושפעים מגורמים רבים ושונים: כרטיס שנמשך בהצלחה או ללא הצלחה, טובת הילד, מצב הרוח של הבוחן / המורה, יחסו כלפי התלמיד. חלקם מתעניינים במיוחד בהערכות העבר של הילד. זה יכול להיות מאוד פוגע כאשר ההערכה של ילדינו תלויה במכלול גורמים אקראיים. אך על פי מכלול הציונים שהתקבלו, הם נשפטים לפעמים על עצמם. וכך יש "עני", "C", "טוב" ו"מצוין ". והיחס של המורים לקבוצות התלמידים האלה בדרך כלל שונה, מוטה.

כדוגמא אביא אחת, אינני מתבייש במילה, ניסוי אכזרי שערכו שני פסיכולוגים אמריקאים והדגים את השפעת עמדות המורים כלפי קטגוריות שונות של סטודנטים במכללה. בתחילה, פסיכולוגים בדקו את כל התלמידים. הם היו אמורים לקבוע את כמות האינטליגנציה של כולם. עם זאת, למעשה, החוקרים לא הציבו לעצמם משימה כזו ולא לקחו בחשבון את תוצאות הבדיקה הסופיות בעבודתם הנוספת. בינתיים נאמר לפרופסורים במכללה על יחסי המחוננות הפיקטיביים של מכללות חדשות וצעירים לא מוכרים. חוקרים חילקו באופן שרירותי את כל ה"נבדקים "לשלוש קבוצות משנה. ביחס לתת -הקבוצה הראשונה קיבלו מורי הקולג 'מידע כי היא מורכבת כולה מאנשים מפותחים מאוד. תת -הקבוצה השנייה התאפיינה כבעלות התוצאות הנמוכות ביותר. השלישי "הוצג" כממוצע למקדם המחוננות הנפשית. אחר כך הוקצו כולם לקבוצות אימון שונות, אך כבר סיפקו להם "תווית" מקבילה, ומי שעומד ללמד אותם ידע וזכור אותו היטב.

עד סוף השנה, חוקרים ביררו על התקדמותם האקדמית. מה התברר? הקבוצה הראשונה שימחה את המורים מהתוצאות האקדמיות, בעוד שהתלמידים שהיו חלק מקבוצת המשנה השנייה למדו רע מאוד (חלקם גורשו בגלל כישלון לימודי). תת-הקבוצה השלישית לא בלטה בשום צורה: בה הופצו המצליחים והלא-מוצלחים באופן שווה למדי, כמו בכל המכללה. ניסוי זה מראה בבירור כיצד הטיית מורים יכולה להועיל עבור חלק מהתלמידים ולפגוע באחרים.

אני רוצה לקוות שמאמר זה יגרום למבוגרים לפחות קצת לחשוב על אופן גידול ילדיהם (או התלמידים) ולעזור להם לא לטעות בעתיד.