הורים-כובשים

2024 מְחַבֵּר: James Gerald | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 14:07

… החיים הם כאלה, מותק: אף אחד לא ייתן לך כלום. אתה צריך לקחת את זה בעצמך. אל תחמיץ את מה שאתה, אל תקרע עם השיניים, אבל קח בביטחון את מה שאמור. </P>

- ואם לא אמור?

- אז אל תקבל את זה.

- אחרים מקבלים את זה.

- זה רע.

- מה טוב?

- טוב להיות רגוע, חזק, עצמאי ובטוח. זה רע להיות ילדותי, להסתכל אחורה על כולם. </P>

כך אנו מסבירים את אסטרטגיית ההתנהגות במונחים של קבוצת קלישאות פשוטות. אך דווקא בשאלות גבולות העצמאות והעצמאות של הילד אנו מתבטאים באופן הכי פחות עקבי, כדיקטטורים וכובשים אמיתיים. בכל מצב גבולי (דייט ראשון,"

פחד, אם אתה מסתכל על זה, הוא תחושה רגילה. זה צריך להיות מפחיד עבור ילד - בלי קשר למצב הפלילי באזור או ניסיון בקטע ההיאבקות. מרכז היקום שלנו הוא המקום בו נמצא הילד שלנו - בבית הספר, בחצר, ברחוב - משם יש קרניים רדיאליות לאורך כל הפריפריה. ואם העננות גבוהה מהרגיל, וצלילי התקשורת אינם ברורים, המציאות משתנה, אותות של סכנה סייסמית עולים ללב.

אבל אז הילד מופיע - בריא ושלם - ומשחזר את המצב הקיים. אנחנו לא צריכים יותר. לאחר שצעקנו, בכינו, איננו משוחררים מפחד. הוא נשאר איתנו. במסווה של מרתף חשוך, אתר בנייה נטוש. ואפילו בדמות האהבה הראשונה, כל כך מיוחלת ועוינת.

אנו סובלים מאי -הפליה של פחדים. הרפלקס האנוכי שלנו עוטה לעתים קרובות מסכת דאגה ודאגה. "אני מפחד בשבילך!" - "לא, אבא ואמא, אתה מפחד בעצמך. בעיות חדשות מפחידות אותך, אם כי סביר להניח שלא. אתה מפחד ליתר ביטחון".

תינוקות אינם נולדים. הילד פתוח באופן פעיל לעולם. כל. עד שהוא יואט מול שלולית, שאינה ידועה כל כך מפתה … תודעה תינוקת מתחילה להיווצר ברגע בו אמא לא מאפשרת לתינוקה לשחק עם הילד שהכה אותו בראשו אתמול במכונת כתיבה. נתעלם מהנער הזה, איננו צריכים את העבודה הזו: בניית מערכות יחסים, חיפוש שפה משותפת. מוטב להעמיד פנים שהילד לא היה שם. בעוד כמה שנים, הילד שלנו ינסה להתעלם מהחיים. הוא יעמיד פנים שזה לא קיים. הוא יניח מנעולים חזקים על הדלת המפרידה בינו לבין העולם, ויתחיל לחזק את הקירות. לאחר שצמצם את מרחב המחיה למינימום ביולוגי, הוא יתחיל לחיות באשליה של ביטחון.

… סוג התרנגולת הבלתי נשכחת של תרנגולת-אם, יקיר-אמא, מחממת גרבי ילדים על הרדיאטור בבוקר, כך שהרגליים מחום לחמימות נעלמו, כך נראה, ללא תקנה. רק סבתות, וגם אז לא כולן, מסוגלות להישגים ביתיים מתמשכים. מיליוני נשים, מותשות מעבודה בשביל כסף סמלי, חולמות בקול על גורלה החם של עקרת בית. למעשה: הציע לאמא עובדת הר זהב לכל החיים במסגרת שלוש "K" גרמניות (קיצ'ה, קינדר, קירצ'ה) - רק מעטים יסכימו.

לא בכדי הבחינו הפסיכולוגים כי לאמהות המשוחררות ביותר יש ילדים תינוקות. ואין בזה שום סתירה. כדי לשמור על רמת העצמאות החברתית, המקצועית והחומרית, אישה מודרנית צריכה להפעיל מערכת אוטומטית לביטחונה. אבחר בשבילו חברים - זה בטוח יותר ככה. אני אוציא אותו מהחברה הזו - ככה יהיה קל יותר. אציין את האוניברסיטה אליה הוא יכנס. אני "יודע איך לעשות את זה". הילד שלי לא צריך לאיים על עולמי הקשה למצוא. אני לא צריך טיוטות.

אך ילדים אינם מבקשים מאיתנו חופש בלתי מוגבל. הם עצמם מפחדים ממנה. ילדים אינם רוצים עצמאות מלאה מאיתנו. גם זה מאוד אחראי. ילדים רק רוצים להיות ילדים, כל עוד הטבע נותן להם את ההזדמנות הזו. ואנחנו, מתחרפנים על כבוד לאישיות של ילד, כמעט ולא לומדים לכבד את חלומותיו, כישלונותיו ותבוסתו. אנו מאחלים להם עצמאות, זורקים אותם מדי יום לתהום האינפנטיליות.

מרינה קרינה