פמיניזם ברוסית

2024 מְחַבֵּר: James Gerald | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 14:07

כך קרה מבחינה היסטורית שבארצנו נהוג להיות שווה למערב. מאז ימי קדם פזלנו והתאמנו"

הכל "זר" תמיד נראה לנו טוב יותר, יפה יותר, נכון יותר. זכור את הבושם או השמלות הצרפתיות מ"בורדה " - ראש חלומותיה של אישה מודרנית לפני שלושים שנה. את הרשימה הזו ימשיכו מוזיקה, ג'ינס, כסף (כאשר סוג אחד משרה בנו תחושת ביטחון בעתיד), תהליכים, כללים ומסורות תוך -חברתיות.

השאלה אם מדינה שכל הזמן פוזלת באחרים מסוגלת בכלל להשיג הכרה והצלחה עולמית דורשת דיון נפרד. אבל אנו קורעים את כל מה שאפשר מהמערב "תחת נייר עקבות", ומתעלמים לחלוטין מתנאי התנאי ההיסטוריים והמוזרויות של המנטליות שהובילה לתופעה כזו או אחרת שם. אנו מעוותים את הגנובים, בניסיון להתאים לפחות למקום כלשהו, למפלצות סוריאליסטיות, אך אנו גאים בכך שעכשיו יש לנו גם את "זה", נראה שאנו לא גרועים יותר.

האפיוג'י של תהליך זה היה תופעת ה"פמיניזם ". אגב, עצם המונח "פמיניזם" משעשע. ברפואה בכלל ובגינקולוגיה בפרט, המונח "femina" (אישה - lat.) פירושו עקרונות נשיים באמת: מאפיינים מיניים נשיים, תכונות נשיות של מראה ואופי. ותהליך הפמיניזציה הוא ביטוי לתכונות נשיות. איכשהו זה לא מסתדר עם מה שהפמיניסטיות המודרניות שואפות, מנסות בכל דבר לדמות את עצמן לגבר ולהתרחק מהעקרון הנשי שלהן עד כמה שאפשר.

מיד אסתייג כי תוך כדי הכנת החומר הזה, גרפתי הרבה עבודות בנושא זה, מהתייחסויות היסטוריות למאמרים אנליטיים.

לאורך ההיסטוריה של מוצא והתפתחות הפמיניזם, המומחים מבחינים בשני גלים. הראשון, שהחל באמצע המאה ה -18 באמריקה ולאחר מכן באירופה, היה תקין ושפוי. אידיאולוגים של התנועה הגנו על זכויותיהן של נשים לחינוך, לעבודה, לבחירת דרכן בחיים ולעצמאות מהעריצות הבלתי מוצדקת של אב ובעל. בתקופה זו חוקרו גירושין ביוזמת אישה, ובהמשך הורשו הפלות. אבל האישה לא התחרה עם הגבר על מקום בשמש. היא רק הוכיחה שהיא אותו אדם, עם כל ההשלכות שלאחר מכן, ולא חיה הראויה רק לפגישת המועצה האקומנית כדי לקבוע אם יש לה נשמה.

הגל השני, שתפס תאוצה בשנות ה -50 של המאה הקודמת וסומן במהפכה המינית, הפך לדעתי לפארסה של ממש לאופוריה של חלש שמצא משגר רימונים ומתענג על כוחו הבלתי צפוי. וכוח, לא חושב מה יקרה אם הנשק יורה …

עצם הבעיה של העימות בין המינים מוזרה בעיני.

קודם כל, כי זוהי יריבות ישירה עם אמא טבע. הרי אין דבר מיותר בטבע. ואם מספיק מין אחד, הטבע היה יוצר אותנו אותו דבר - הרמפרודיטים עם שוויון זכויות, אחריות והזדמנויות. ומכיוון שהיא התנהגה אחרת, אז זה הגיוני, אם כי מוסתר מרוב האנשים.

בנוסף, גם המבנה החברתי המודרני לא נפל מהשמיים. זוהי תוצאה של התהוות החברה בת מאות השנים, החל מתקופת האבן, כאשר הקשיחים יותר - הגברים - יצאו לצוד ממותות, והחלשים יותר - נשים נותרו במערות לתפור בגדים מקליפות ובשר יבש.

כל הגל השני של התנועה הפמיניסטית מופרך, נשאב מהאצבע. כנראה מתוך שעמום. הרי אם כן, בתקופת האבן, לא היה עולה על דעת אישה להוכיח שגם היא הצליחה להציף תאו.אותם אנשים עמדו בפני הבעיה החשובה ביותר - הישרדות. גברים ונשים עבדו יחד, לא עשו מה שהם רוצים, אלא מה שכל אחד יכול לעשות טוב יותר ויעיל יותר.

כיום, כאשר האנושות חיה בביטחון יחסי, כאשר רוב הבעיות של אותה תקופה פשוט אינן קיימות עבורנו, אנו יכולים לתת דרור לגחמות.

שקול, נניח, את "ההטרדה המינית" הידועה לשמצה - סמל לתנועה הפמיניסטית המודרנית. ברוב המקרים (אני מדגיש במיוחד - ברובם, אך לא בכולם), התהליך הזה נראה לי קצת סותר. מעין צדק עם סייג, שהשופט הוא התובע עצמו. במילים אחרות, בית משפט שבו החוק מיוצג רק על ידי הצד המאשים, למגן אין כמעט זכות הצבעה, והשופט בדרך כלל נעדר כמעמד. מה שאני מתכוון?

אישה מטבעה נחושה להצליח בקרב גברים. אחרת, חברות בישום וקוסמטיקה רבות, מכוני אופנה, מכוני יופי, מועדוני ספורט ובתי ספר למחול לא היו זוכים להצלחה כזו. ואין צורך להיות כנים, לומר שאישה עושה זאת למען עצמה, אהובה, על מנת להרגיש בטוחה יותר. נקודת מבט זו היא מבוי סתום לוגי. שכן, מצד אחד, אדם לעולם אינו עושה לעצמו דבר, אלא רק על מנת להתרומם לפני אחרים - הדבר הוכח להפליא על ידי קאנט. מצד שני, אדם שדואג בכנות רק לעצמו נקרא איך? נכון, אנוכי.

אבל נחזור להטרדות מיניות.

אישה מצליחה עושה הכל כדי להשיג זאת. יתר על כן, הוא דורש זאת, ונעלב אם מאמציה לא יעלמו מעיניהם. והנה היא מתנהגת בצורה מאוד לא מוסרית. זה לא סוד לאף אחד שבכל קבוצה לכל אדם יש את ה"פייבוריטים "שלו ואת ה"לא המועדפים" שלו בקרב חברי הקבוצה הזו. והיחס אליהם, בהתאמה, שונה. הנה אישה, בכל דרך אפשרית מעודדת סימני תשומת לב של גברים מושכים אליה ומדכאים, מאשימים ב"הטרדות מיניות ", גברים לא סימפטיים. יתר על כן, אם יקרה שאישה, המתאהבת בעמיתתה, תגמור איתו באותה מיטה, אף פעם לא יעלה על דעתה לתבוע אותו. להיפך, היא תעודד בכל דרך אפשרית את הרמזים והפלרטטים שלו, ותנסה להיות סקסית ומושכת עוד יותר. אבל היזהר מהרמז "ללא חיות מחמד" בפגישה לאחר העבודה! תקרא לך אנס, ממותג ומבזה.

החוק זהה לכולם. ואפילו למי שיוצר את זה אין את הזכות המוסרית לפרש אותו בסיטואציה נתונה במידת הצורך שלו. ואישה שדואגת ליחס מסוים כלפיה צריכה להוכיח בכל דרך אפשרית שהגישה הזו באמת נחוצה לה: להיראות מכובדת במקום העבודה ולדכא כל רמז, ללא קשר לאהדה אישית לאדם שממנו הם באים, ו לאטרקטיביות מינית יש מקומות מתאימים.

ואת הדואליות הזו אפשר לאתר בכל דבר. פמיניסטיות מקומיות דורשות שוויון ועצמאות, אך בערבים הן גונחות מבדידות, או דורשות הגנה מחבריהן ומשכורת גבוהה יותר (למנטליות של אישה רוסית, שמתגבשת במשך מאות שנים, דורש מגן לצידה). הם מחפשים עבודה גברית ראשונית, ואינם מתמודדים איתה ודורשים יחס מפנק כלפי עצמם, וטוענים זאת במילים: "אני אישה!"

אך עדיין לא ברור: מדוע אם כן לשאוף לכך? לאחר שקיבל על עצמו התחייבויות, כל אדם, ללא קשר למין, מחויב למלא אותן. או להודות בחדלות פירעון שלך ולהיות אחראי באופן מלא על הטעויות שלך. אחרת, אינני רואה את ההבדל בין הדוגמה הזו לבין האופן שבו השוער, שצועק לכל העולם שהוא החכם ביותר ויכול לעשות הכל, יתפוס את מקומו של רופא וירשום תרופות ויקבע טיפולים משמאל וימין, וכן, לאחר שהרג מאה, חולה אחר יגיד: "טוב, סליחה, אני לא רופא, אני שוער!" וזה ידרוש פינוק לעצמו.

פמיניסטיות משחקות עם חוקי מוסר ואתיקה לא כתובים, ומניעות אחרות לתשישות וטיקים עצבניים. ואכן, לעתים קרובות יותר ויותר ניתן להתבונן במצב שבו גבר פוטר מאותה עבירה, ואישה יורדת עם עונש קטן. אבל האם זה - שוויון? הגיע הזמן להגן על זכויות הגברים כאן!

הפמיניזם הפך לנשק אוניברסלי בו משתמשות נשים להשגת כל מטרותיהן.

כתוצאה מכך, קיימת אי הבנה אגרסיבית בין גבר לאישה.

אבל אנחנו, גברים ונשים, נוצרים מכוח אחד: אם אלהי, זר, טבעי - זה לא משנה. לכל אחד מאיתנו יש תכונות ייחודיות משלו. לנשים יש חוכמה ורגישות. לגברים יש סבלנות ונחישות. אין ספק, אנחנו שונים. לנשים יש גורל וחובה משלהן בעולם הזה, לגברים יש את שלהם. אבל יש לנו מטרה משותפת אחת. ואנו יכולים להשיג זאת רק ביחד. ובשביל זה אתה צריך ללמוד הבנה הדדית ויכולת למצוא פשרה ולהצניע את האגואיזם שלך. האם עמנו היה מנצח במלחמה הפטריוטית הגדולה אם חיילים רגילים מתווכחים עם הגנרלים, ומוכיחים שיש להם גם זכויות והם עצמם יכריעו את גורלם?

כולנו "באותה סירה" ועל ידי מאמצים משותפים להילחם על עתידנו, בנוח ובטוח. ואם נמשוך ברציפות את המשוט אחד מהשני ונתווכח לאיזה חוף לעגון, הסירה תתהפך וכולנו נגיע לתחתית.