גיישה - זה נשמע גאה

2024 מְחַבֵּר: James Gerald | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 14:07

פעם אספתי מידע על התרבות ביפן והתמודדתי עם בעיה כזו: מספר הגיישות הרווח נתפס כמוסד של חצי-זוכה אריסטוקרטי, חצי-זונה. חשיבה סטריאוטיפית והיעדר הפניות וסיפורים אמיתיים מילאו תפקיד רע מאוד לתפיסת הרעיון"

בין הקישורים הרבים אפשר למצוא הרבה סוגים של "גיישה" כגון הכלב גיישה פם בואינג (למה החיה נענשה כך?), שוקולדים מהחברה האהובה עליי "פאזר", שמיכות "גיישה" העשויות 100% סיבי תולעת משי, מיניות כמוסות, תה הודי-ציילון וכו '. במקומות מסוימים היו כתובות של גיישה "טיפה מתה", שבמחיר סביר יביאו הנאה לא ארצית, ותתן לך את ההרגשה של הטקס האמיתי של אהבה ותשוקה.. " לגבי הגיישות עצמן, מצאתי מידע סותר ביותר והבנתי שצריך להאיר איכשהו את כל מי שמתעניין בחפץ ייחודי זה.

אז גיישה - "הומו" - אמנות, "סיה" - אדם, שממנו אפשר להסיק שגיישה הם קודם כל מאסטרים באמנות. רוקדים, מנגנים בכלי נגינה, שרים, מנהלים שיחה, יוצרים סגנון מסוים (איפור, לבישת קימונו, ועוד). חבר שלי, אחרי נסיעת עסקים ליפן, התפאר במשך זמן רב על הלילה שבילה עם גיישה אמיתית. נאלצתי לאכזב אותו, העובדה היא שלא ניתן למצוא במלון גיישה אמיתית (ממנה נותרו מעט מאוד ביפן והגיע הזמן להיכנס לספר האדום) ובוודאי שלא ניתן לבלות איתה לילה כמות הסטנדרטים המתורבתים למדי.

הגיישה המפורסמת ביותר ביפן גרה בקיוטו ברובע גיון, שם קיים מוסד חברתי דומה מזה מאתיים שנה, אשר מכובד על ידי היפנים ואינו תואם בשום אופן את השמועות והסיפורים שהביאו תיירים זרים תמימים.

הסטריאוטיפ לפיו גיישה היא זונה ברמה גבוהה צץ באמצע המאה הקודמת. החיילים האמריקאים, שכבשו את שטחה של יפן, לא ממש הבינו את נבכי מקורם של הגיישות ואת ההבדלים הברורים בינם לבין בעלי מלאכה פשוטים של תענוגות אהבה.

גיישה, בזכות מעמדם ומעמדם, בלטו כלפי חוץ (קימונו של גיישה שווה הון) ובאופן טבעי משכה את תשומת ליבם של פולשים זרים שלא נקלקלו מאקזוטיות ולא נכנסו לפרטים.

בינתיים, גיישה היא איש מקצוע המספק פעילויות תרבות ופנאי לגבר יפני. "מנוחה" היא, קודם כל, סעודה מפוארת, שיחות חולין, שירה, שירים, ריקודים, נגינת השאמיזן וטקס תה.

מבחינה היסטורית, הצרכים המיניים של גברים ביפן נענו על ידי "יוז". גיישה, אם מצאה עצמה שומרת, יצאה בניגוד לחוק ויכולה לשמש ככוהנת אהבה, אך שוב, מרצונה החופשי ורק במקרה של החזקת גבר "איקי" - אלגנטיות ומתוחכמת סִגְנוֹן. רק העשירים ביותר יכלו להרשות לעצמם להפוך את הגיישה ל"אשתו השנייה "; רק מעמד חברתי גבוה ועושר רב יכולים להרשות לעצמם גבר כזה מותרות. שמירה על גיישה נחשבה לשיק מיוחד, יוקרה ולא רק שהתקבלה בברכה, אלא גם נערצה. ההיסטוריה היא דוגמה מובהקת לאופן בו הטיפול והטיפול בגיישה ביפן הוא יותר מכבד.

פעם (וזה היה במאה האחרונה) פרצה שערורייה ברמת הממשלה הגבוהה ביותר על הנאום הפומבי של "אשתו השנייה" של ראש הממשלה, שהאשים את "הבעל" בכך שאינו מספק את צרכיה המוסריים והחומריים. ראש הממשלה נאלץ לעזוב את כיסאו ולהתפטר.

סטירת לחי ל"שומר המסורות העתיקות "היא סטירת לחי למסורות. וביפן המסורות הן הכל, ואפילו ראש הממשלה נגדם - אף אחד.

כדי להפוך לגיישה, אתה צריך לעבור דרך של הרבה בדיקות ונהלים, אתה צריך כל הזמן לשפר את הכישורים שלך. אין דרך אחרת. הפופולריות תלויה ברמת המיומנות, וגובה הפרס תלוי בפופולריות. לכן, משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה המאוחרות, גיישות מנהלות את אורח חייהן נמדדות בדקות ובשעות - דמותה של אישה מושלמת שגילמה את התרבות היפנית והתחכום הלאומי. לפני שהפכה לגיישה אמיתית, נערה שבחרה במקצוע זה חייבת להתכונן וללמוד לפחות חמש שנים. בעבר, גידולו של גיישה החל בגיל 10, כיום בגיל 16.

התלמיד (מאיקו) שונה מהגיישה באורך שרוולי הקימונו (במאיקו הם קצרים יותר). לאחר שהסתיים כל קורס הכשרת המאיקו, הטקס האחרון הטקסי נשאר, ולאחר מכן היא הופכת לגיישה. זהו מניעת בתוליות ("גיל mizu"). אדם מיוחד בגיל העמידה נשכר לטקס. צעיר אינו מתאים בשל חוסר ניסיון וחוסר רגישות. גיל המיזו לוקח שבעה ימים. אוקאסאן, ראש קהילת הגיישות, מכין חדר מיוחד עם מיטה רכה ונוחה, שלוש ביצים מונחות בראשו, והאוקאסאן עצמה מתחבאת מאחורי מחיצה בחדר סמוך. מאוחר יותר, במהלך הטקס, האוקאסאן משתעל כדי שהמאיקו לא ירגיש בודד.

מייקו ישב על המיטה וחיכה לשכיר; לאחר שנכנס ובירך, האיש הציע ברכות למאיקו לשכב על גבו ולפרוש את רגליו. אחר כך שבר את הביצה ולאחר ששתה את החלמון, מרח את הלבן על איברי המין של הילדה ונגע בהם קלות באצבעותיו. אחר כך אמר: "זהו גיל מיזו". שיהיה לך לילה טוב, "- ויצא. למחרת הכל חזר על עצמו, אך המגע באיברי המין נעשה מוחשי יותר. כל הימים הבאים היו דומים לאלה הקודמים, אך אצבעו של האיש, הרטובה בלבן ביצה, כל פעם חדרה עמוק יותר בחיקו של המאיקו.

ביום השביעי, האיש, שחיזק מספיק את גופו בחלמונים, נכנס בעדינות לחיקו של המאיקו עם איבר מינו, שעד אז כבר התרגל לנגיעות היומיומיות הגוברות באיברי המין שלו. האיש שביצע את עידן המיזו מעולם לא היה בקשר עם הגיישה שהוטבעה לאחרונה.

ביפן המודרנית, עדיין יש בתי ספר להכשרת גיישות, שבהן מגייסות בנות יפות, לימדו אותן ספרות, מוזיקה וכל מה שגיישה צריכה באופן מסורתי לעשות. המקצוע המכובד הזה גוסס כמעט ביפן. בתחילת המאה ה -20 היו כ -80 אלף גיישות, ובסוף המאה לא היו יותר מאלפיים מהן.