וִידֵאוֹ: לבגוד רק בעצמם
2024 מְחַבֵּר: James Gerald | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 14:07
איכשהו קרה שגברים לרוב חיים"
מטבע הדברים, קודם כל, אתה פונה לניסיון החיים של חברות חכמות, חברות, מכרים. שמתי לב לנטייה כזו: ככל שאישה מבוגרת יותר כך היא נאמנה יותר ל"דברים קטנים בחיים ". "אפשר לסלוח לגבר הרבה אם הוא אבא טוב ואכפתי." וכך חיים רבות מהאימהות והסבתות שלנו. נשמע מוכר?! "ילדים לא צריכים לגדול בלי אבא, אבל איכשהו אני אהיה סבלני." הדבר הפוגע ביותר הוא שאנחנו מעבירים את חווית האימהות למשפחותינו, כי "רבים חיו וחיים כך". חלקם מאמצים זאת, והדבר המפתיע ביותר הוא שכביכול משפחות כאלה שורדות. אבל אפשר לראות נשים כאלה במרחק קילומטר משם: מבט נכחד, דמות שמנמנה, שקי קניות בידיהן. לא, אני לא אומר שזו בגידת בן הזוג שגרמה לשינויים כאלה, אבל העובדה שהם מילאו תפקיד חשוב היא עובדה.
זה פרדוקס, אבל הלוחמים הבלתי נלאים האלה לשלמות האח המשפחתי מחכים רק להערצה: "אוי, איזו אישה חזקה היא! כמה היא מעריכה את משפחתה!" ורק נסה לרמוז שהמשפחה, שלמענה כל זה נסבל, כבר מזמן איננה! התפקיד של "הקורבן האומלל" שנתנה את כל עצמה לנישואין ושילמה על כך בתמימות מתוקה מדי, פשוט אי אפשר לוותר על זה!
אם תפקיד כזה והסיכויים המתוארים אינם מתאימים לך, אז ירק בעצת אמהות וסבתות ובנה מערכת יחסים עם בעלך במסע בדרך אחרת.
למשל, מגזיני נשים מלאים במסכתות מדעיות (ולא כך): "איך לנצח יריב", "1001 דרכים לתפוס בעל בניאוף", "200 דרכים להפוך ליחיד", שמטרתן העיקרית הוא לשכנע אותך ש"קנאה היא מתוך ספק עצמי ותחושת רכושנות "(אגב, הם לא רחוקים מהאמת). ואז יש עצות כיצד להתגבר על הספק העצמי הזה, בעזרתו להחזיר לחיק המשפחה בעל מסע (או רק עומד לצאת לטיול). וכל זה על רקע הסטטיסטיקה העקשנית, הטוענת שכמעט אף אחד מהגברים לא מתגרש בגלל המאהבת שלהם.
הנה מה שיעשה גבר כשהוא ימצא את הגברת שלו בבגידה? יראה סימנים של בעלים נעלב, ומחשבות עולות בערך בסדר הבא:
1. תמלא את פני היריב שלך.
2. ממלאים את פניו של הרמאי.
3. דוחפים את שניהם בפנים.
4. לזרוק חתרני.
5. ואיפשהו במקום האחרון, כדי לקבל פילגש בנקמה. או יותר נכון, כבר לא בנקמה, אלא כרומן חדש.
מה אישה עושה?! היא מתכננת לנקום! ובהתאם, פריסת המחשבות שונה:
1. לנהל רומן בנקמה.
2. לשנות את השיער או לרדת במשקל.
3. זרוק את הזוחל.
לרוע המזל, לא כולם מצליחים "להפסיק את הממזר", כפי שכבר אמרתי, ולכן ניתן לשלם על נוכחותו של גבר בחייו בהשפלה כמו "אני סולח לך, אבל … כדי שזה יקרה תהיה הפעם האחרונה! " אהה, איך! האם ניסית לכרסם בעצמך קרקרים פשוטים כשיש עוגה אקזוטית על השולחן עם שלט וולגרי "תאכל אותי!"? זהו. מגוחך לקוות שאדם שטעם את תענוגות העניינים מחוץ לנישואין, בהזדמנות הנכונה, יכה את עצמו על הידיים, ואמר: "לא, הבטחתי לאשתי".
יש מוצא: לשנות את המיקוד! אל תחפש סיבה: למה הוא עשה את זה, אולי אני אישה גרועה? אל תתנו למחשבה שהם מנסים להשוות אתכם, או מחפשים משהו טוב יותר. סטטיסטיקה היא דבר עיקש, והיא מראה באופן משכנע כי קמפיינים "לשמאל" הם לא יותר מאשר ניסיונות להתעקש בעיני עצמם או בעיני חבריהם. מה יש לך לעשות עם זה?! גבר פותר את הבעיות שלו, שהוא לא יכול (או לא רוצה) לספר לך עליהן. למה? זוהי שאלה נוספת.במצב זה, המשימה שלך היא לא להיכנס למרפאת הנוירוזות. לכן, אל תסיר אחריות על התנהגותו. תצעק, נשבע, שבור את הכלים … נגב עליו את הרגליים על כך שנתפס כמו ילד. זה ילמד אותו לקח טוב וילמד אותו ערנות. כמובן, זה אינו מבטיח כנגד בגידה חוזרת ונשנית, אך בכל מקרה, כבר לא תדע על כך. במידת הצורך, תוכל להשתמש בסעיף 1. - אם התנאים מאפשרים (מה שאפשר לומר, אבל עדיין קיבלת פינוק!). או שתוכל ללכת ישר לשלב 2 אם התנאים אינם מאפשרים זאת.
לא יהיה זה הוגן שלא להזכיר עוד יציאה אחת מהשיא המשפחתי. אבל הוא זמין רק לנשים חכמות ביותר!
הם אינם מתמוססים בנישואין, חייהם אינם קשורים בחבל הטבור הרגשי ל"אחד והיחיד ", ולכן המילה" בגידה "אינה כלולה באוצר המילים שלהם. חוכמתם טמונה במוטו פשוט: "נישואין אינם שני חצאים, הם איחוד של שני אישיות אינטגרליות" ובהמשך בהגדרה: בן הזוג אינו שייך לי פיזית (וזה הדדי), אינני יכול להיפטר מגופו., מה שאומר שאני לא יכול להאשים את הבגידה הפיזית שלו, ואם כן, אז הבעיה נעדרת!
תחשוב על זה, אולי זה מניעת בגידה בנישואין. הרי כידוע, הפרי האסור הוא המתוק, ואם אין איסור, אז כבר לא מעניין "לאכול".