חיים לאחר גירושין: מתחמים של אישה גרושה

2024 מְחַבֵּר: James Gerald | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 14:07

אז הנה - היום הראשון בחייה של אישה גרושה. אתה קם מהמיטה ומבין שאתה כבר לא צריך לבשל ארוחת בוקר לשניים, אתה לא צריך לעמוד בתור בשירותים ולהתווכח באילו מערוצי הבוקר תצפה על כוס קפה בוקר ארומטי. כי "אתה" כבר לא קיים.

בשלב מסוים, כל מה שהיה רגיל במשך שנות המשפחה הארוכות (או לא כך) חדל להתקיים. עכשיו את נראית כמו נמלה, אבודה מהשביל שלאחריו נשאת זרדים אל הנמלה כל חייך "הנמלה". החיים נותרו, אבל היכן הדרך להמשיך? והכי חשוב - איפה? קֵהוּת…

אם פרידה היא מוות קטן, אז גירושין לקטגוריה מסוימת של נשים יכולים להפוך לתרדמת עמוקה. מדוע כל כך הרבה נשים מתאוששות זמן רב לאחר נישואים כושלים? זאת בשל המתחמים שהם מקבלים כבונוס לתעודת הגירושין.

כמובן שכולנו, אפילו הטובים מבינינו, הם ערכות הליכה של מתחמים שונים, שרובם נרכשו בילדות רחוקה, מאמהות ואבות, סבים וסבים, עוברי אורח, מורים ראשונים וחברים טובים בילדות. הם אלה שמונעים מאיתנו לחיות, להפוך למקור לקשיים בחיי היומיום, ובקריירה שלנו, ובחיינו האישיים. אבל יש גם קטגוריה מיוחדת של מתחמים - אנחנו מרוויחים אותם על ידי חיים אחד עם השני. יותר נכון להתגרש. כדאי להתעכב עליהם ביתר פירוט.

מתחם קורבנות

"איך הוא יכול לעשות לי את זה?" - שאלה הגיונית, אך לא פרודוקטיבית לחלוטין. אם בעלך בוגד, הלך לאחר, אחר, או פשוט עזב ואמר שהוא עייף מהכל והוא רוצה לחיות רק לעצמו, - לשאול אותו שאלה כיצד הוא, נבל, בכלל העז להתייחס אליך. בדרך זו רעיון גרוע …

קרא גם

אהבה | 2015-11-19 מיתולוגיה של גירושין: מדוע אחרי 30 קשה להחליט

ראשית, אין תשובה. ה"זה קורה בחיים "הבלתי מובן לא יתאים לך, ואף אחד אחר לא יציע. שכן … "כך" באמת קורה. אתה לא הראשון, אתה לא האחרון. חשוב להבין שהחיים לא נגמרו בכך. אתה ו"האישה חסרת הבית "אינכם גרים באי מדברי, ובעלכם אינו הגבר היחיד על פרוטה זו של היקום.

שנית, השאלה "מדוע הוא בגד בי?" עצמו ויראלי. אחרי ששאלתי את זה כבר קשה לעצור. אתה ממש "קופא", זוכר את "כל הדברים הטובים" שעשית עבור האקסית שלך, מאשים אותו בחוסר הכרת תודה, אתה מפסיד, אתה מפסיד, אתה מאבד זמן שלא יסולא בפז שיכול להיות מושקע עם תועלת לעצמך. אבל במקום זאת, אתה משחק ללא רבב את קורבן האנוכיות הגברית, הבגידה, חוסר האכפתיות. האם יש לך סיכוי להיות מאושר שוב? כמובן. אבל רק אחרי שתסיים את המשחק הזה של כבשים עניים ואומללות. כבשים, אתה יודע, אל תעוף.

למה בעלי לא היה צריך אותי?

היא נשואה 5 שנים ויש לה בן. ואז יום אחד בעלי אמר: משעמם, לא מעניין, אני לא רוצה לחיות ככה יותר, אני לא רוצה להיות איתך, ובכלל אני אוהב אחר. ובכן, כמובן, לא חייתי חצי שנה עכשיו, הוא יוצא עם אחר, אנחנו זרים, הוא רוצה להתגרש. שיניתי הרבה את דעתי, שזה לא כך, ואני מקשיב להרבה עצות, ושוחחתי עם פסיכולוג, וכל המחשבות האלה נורא מייסרות אותי ואוכלות מבפנים. הקדשתי את כל עצמי למשפחה, דאגתי, כל הכבוד, כל הכוח, אם רק היה טוב, והבעיה היא שהוא לא התלונן, הוא שתק לעצמו בסמרטוט, הוא לא מאוד בן אדם מדבר בכלל. אם הוא אמר שהוא לא שבע רצון ממשהו, נוכל לשנות, ופעם אמרנו "אני לא רוצה" - והכל, והמשפחה שלנו "אני לא רוצה", מופגזים בהאשמות, הם אומרים, לא הרגשנו אהובים, לא היה סקס, ובכן, כרגיל, למרות שהיה לנו הכל. כמובן שכולם מייעצים לוותר, לסלוח, לשכוח, לחיות, ולשמוח על הילד. מבחינה אינטלקטואלית, אני מבין שזה הכרחי.אבל עדיין לא. אני מיוסרת ממחשבות, למה הכל יצא ככה? למה הפסקת לאהוב? מדוע חיכיתי חמש שנים להביע פעם את כל מה שהצטבר? מדוע הוא הרשה לעצמו להיות בעל אחר ואינו מעריך את משפחתנו? מדוע, כאשר אכפת לך, להחליק קונפליקטים, להתנהג ברכות, בסופו של דבר אתה מתברר שאינו מועיל לאף אחד? (אירנה, בת 29)

קרא את התשובות בכותרת "שתי דעות"

מתחם מפסיד

בעלך הלך אחר, לא קמצן עם "מחמאות" לא מחמיאות בכתובת שלך בסופו של דבר. אתה נעלב, מושפל ונמחץ מההבנה של חוסר השלמות שלך. אתה לא יודע לבשל, שוקל 5-10 קילו יותר מאידיאל היופי שלו, האם יש לך אף עוף מדי או חזה קטן? האם אתה לא אוהב לצלול או שאתה מתקשה לדבר בשפה הזרה היחידה שלמדת בתיכון? כן, קשה להתחרות עם "פיות" שיש להן הכל במקום, שלושה זרים ברזומה ותעודת קפיצה על דלת השירותים. אבל, למען ההגינות, יש לומר כי יש הרבה פחות "פיות" בחיות הבר ממה שזה נראה. וגם אתה היית יכול להפוך ליצור המופלא הזה למישהו, אם לא היית שמה קץ לעצמך. "מי צריך אותי ככה?" - מחשבות אופייניות לאשה גרושה עם תסביך מפסיד. גם אם הבעל לשעבר יתגלה בעת ובעונה אחת כבמובן מספיק כדי לא להאשים את החצי השני בחוסר פגמים ולא להאשים את כתפיה השבריריות בנישואים הרוסים, אישה עם תסביך מפסיד תמצא תמיד סיבה ראויה. בשביל עצב. "מי צריך אותי עם תינוק בידיים?" או: "רק מפסידים / נבלים / גברים נשואים מנקרים בי". יש כל כך הרבה אפשרויות, והפנטזיה של "גירושין" ידוע לשמצה אינה יודעת גבולות כלל. האם אתה באמת מאמין שהכל קשור ל"קארמה הרעה "שלך? אז מה מונע לתקן אותו מעט? עד שתבין שחייך לא נשלטים על ידי איזה "מזל או חסר מזל" מופשט, אלא עצמך, - לא יהיה לך סיכוי ללידה מחדש. חוסר מעש, כמו גם חיקוי איטי של פעילות עם סט לכישלון, הוא משקל קשור לרגליים ומונע ממך להמריא.

נשארתי לבד עם חבורת מתחמים

אני בן 29, הוא בן 33. היה החבר הכי טוב. אחר כך הודה באהבתו. היא נשואה 1.5 שנים, לפני כן הם חיו יחד 8 שנים. הרגשתי שמצאתי רוח של משפחה, גם הוא אמר את זה. בתקופה זו, מעולם לא רבנו, אולם מערכת היחסים שלנו הייתה דומה ליחסים בין אח ואחות קרובים מאוד. כשהעליתי נושא זה, התברר שבבדיקה מעמיקה יותר לא הייתי בטעמו - מלא (164 ס"מ, משקל 60 ק"ג). אני חייב לומר שתמיד הייתי ככה, אני דואג לעצמי: אוכל, ספורט, אבל זה רק עוזר לא לעלות במשקל - תורשה. ואז הוא אמר שסביר להניח שזה היה בו (הוא בדיכאון בחיים). ויוצאים לדרך. או שהכל בסדר, אז שוב הוא יגיד את זה, הם אומרים, הוא סובל מעודף משקל, הוא לא חלם על דבר כזה. אני רוצה לומר שהיא לא נשללת מתשומת הלב של גברים: יפה, תמיד מטופחת, משכילה, אופטימית. פעם אחת סיפרתי לו את זה, ועניתי לו שאני פשוט יודע להסתיר את פגמי הדמות שלי בבגדים. ואז שוב התנצלות. הבנתי שאין לזה סוף, והצעתי לחיות בנפרד. והיא עזבה, למרבה המזל, היא תמיד הייתה עצמאית כלכלית. כעת הוגשה בקשה לגירושין. הוא אמר שהוא אוהב אותי מאוד, אבל כאישה אני לא מעוניינת בו. אני מבין שהייתי צריך לעצור הכל מזמן, אבל אהבתי את זה מאוד ואפילו התחלתי לחשוב שהוא צודק ואין לי מה לטעון, כיוון שאין לי מראה אידיאלי. עכשיו אני נשאר לבד עם חבורת מתחמים. כל הזמן אני חושבת על מה לא ימצא חן בעיני קוסמטיקה ובגדים שנבחרו היטב. שתכונות אנושיות טובות לא אומרות דבר בלי אריזות יפות וכל גבר צריך לבכות לכרית בלילה אם חברתו אינה דוגמנית. איך לחיות? (אלכסנדרה, בת 29)

קראו את הדיון בנושא ב"שתי דעות"

מתחם הנקם

נקמה היא כמו סם, עם כל התכונות של התמכרות לסמים. קל להתחבר אליו וקשה לקפוץ ממנו.

הוא פוגע בך במררה, רומס את אהבתך, תקווה ל"ביחד, בשמחה עד היום ", או פשוט הרס את חלומה של הילדה לחיים" לא יותר גרוע מאחרים? " אולי אף פעם לא אהבת אותו, אבל למי אכפת?! אתה זועם: איך הוא מעז לעזוב אותך? ובכן, כלום, אתה תמצא דרך לגרום לו לסבול כפי שאתה סובל בעצמך. וכאן מתחיל ה"מעניין ביותר ". כל חייך, קיומך כפוף כעת למטרה גבוהה יותר: לגרום לשעבר להבין עד כמה טעה ולהצטער על מה שעשה. זה טוב אם עדיין אין לך ילדים. אצל ילדים המצב הופך לדרמטי לחלוטין. לאישה עם מתחם נקם לעתים נדירות אין דעת לערב ילדים משותפים בעימותה עם בעלה. להיפך, לעתים קרובות יותר הם אלה שהופכים לכלי העיקרי של סחיטה. נקמה היא כמו סם, עם כל התכונות של התמכרות לסמים. קל להתחבר אליו וקשה לקפוץ ממנו. פעולות נקמה מוצלחות גורמות לאופוריה כמעט, לכושלות - לתוקפנות ולנסיגה. אין ספק שתרעיל את חייו של האקסית שלך, אך עד שתחליט שתוכל להפסיק, מה יישאר מחייך?

אני רוצה שהוא יפגע

אנא עזור לייעוץ. אחרת אני אשתגע. נבגדתי על ידי הגבר האהוב שלי. כשהיה צריך, רצתי להציל אותו. האישה עזבה, כשהיא לוקחת את הילדים, לגבר אחר. ואהובי הגיע בריצה אלי, בוכה. הוא לקח אותי ואת בני מדירה שכורה ולקח אותנו למקומו. במשך חצי שנה חייתי כמו באגדה. היה הכי מאושר. סוף סוף יש לי משפחה מלאה. פשוט טסתי מאושר. טיפלתי בהם. נקשרתי לבנו הצעיר, שהגיע אלינו. והנה בורג מהכחול: "לך, אשתי חוזרת אלי". כמובן, הנחנו זאת, אבל הוא תמיד אמר שאם תחזור הוא יעזוב איתי. זה כואב, זה כואב. הייתי מוכן לכל דבר בשבילו. איזשהו ריקנות בפנים. אני חי כמו רובוט. כשהם בביתם, אין לאן ללכת. אני מחפש דירה. הם מחכים שנצא. אני באמת רוצה שהוא ירגיש רע. לבכות ולנשוך את המרפקים. לחשוב ולזכור אותי כל דקה. אחרי הכל, הוא אמר שהוא אוהב. אוהב מאוד. ועכשיו אני במצב כזה שאני אפילו מוכן לעשות משהו רע. לך למגיד עתידות ועשה משהו כדי לגרום לו לסבול ולהשתגע. זה כמובן שגוי, כנראה. הכעס והטינה מדברים בי כעת. אבל אני באמת רוצה שהוא ייפגע. (מריה, בת 32)

קראו את הדיון במכתב בסעיף "שתי דעות"

משבר יושרה

קרא גם

פסיכולוגיה | 2015-10-12 איך ללמוד לצחוק על עצמך

כל נערה מגיל מסוים יודעת בוודאות שקרוב יותר לגיל ההתבגרות היא תצטרך לחפש ולמצוא את "נפש התאומה" שלה, שאיתה תיצור משהו שלם, כלומר, באופן אידיאלי, משפחה. וביחס לכאורה לא מזיק הזה, מסתתר רוע מתוחכם: בהיותה בוגרת, אישה מפסיקה להרגיש כאדם שלם. במקום לחפש הרמוניה ואיזון בתוך עצמה, היא יוצאת לחיפוש אחר "החצי" שלה, שפירושו אחר, גבר. כדי להרגיש שלמה, היא צריכה בעל, משפחה. לאחר שהתחתנה, היא ממשיכה להתנהג כמו "חצי" מאורגניזם יחיד - המשפחה. לכן, כאשר נישואיה מתפרקים, היא תופסת את זה ככואב ביותר, ככריתה של חלק חשוב בגוף. בהיותה לא מספיקה לעצמה, היא חווה בחריפות את אובדן ה"חצי "שלה. "ריקנות", "ריקנות", "אבודות" - אלו המילים שיכולות לתאר מה מרגישה אישה כזו לאחר גירושין. מאוד חשוב לה לשקם את שלמותה, והדרך היחידה שהיא יודעת לעשות זאת היא למצוא בעל חדש. היא פשוט לא מכירה אפשרויות אחרות. ככל שבדידותה נמשכת זמן רב יותר כך קשה לה יותר. היא יכולה לצאת לכולם בתקווה שלפחות אחד מהגברים הרבים יעריך אותה וירצה להמשיך את הקשר. או שהיא מתחתנת מטעמי נוחות, בתקווה ש"הוא יחזיק מעמד - יתאהב ". לעתים קרובות הם אומרים על אישה כזו: "כתוב על מצחה:" אני רוצה להתחתן ".לרוע המזל, בהתנהגותה, היא מתכנתת את עצמה לכישלון. אתה לא צריך גבר חדש כדי לתת לעצמך הזדמנות שנייה. אתה צריך להתחיל לידה מחדש על ידי שיקום שלמות האישיות שלך, ללמוד לחיות בהרמוניה עם עצמך ולמלא את החלל ללא עזרת אנשים אחרים.

נעלם ערב חתונת הכסף

כמה ימים לפני יום השנה לחתונת הכסף, הודיע הבעל על עזיבתו. המשבר במערכת היחסים התבגר במשך זמן רב: הקור, האדישות שלו, היעדר נוכחות פשוט נהרגו, אבל הוא לא הפסיק לחזור על כך שהוא אוהב. היו לי הרגשות הכנים ביותר כלפיו, אהבתי אותו מאוד, ולכן ניסיתי להצדיק את ניכורו מבעיות בעסקים. אציין כי במשך שנים רבות הרווחה הכלכלית של המשפחה הובטחה מעצמי בלבד, כיוון שכספו הושקע כביכול בעסק. ואז לפני 3 חודשים הוא עזב ואמר שהתחושות נעלמו, ורק לפני כמה ימים גיליתי שכבר היה לו מערכת יחסים חדשה, או שאולי היו עוד לפני שהוא עזב. איך לחיות? אני מרגיש נבגד, בשימוש ומאוד לא מאושר. כל כך סמכתי על האיש הזה, אבל הוא הזניח הכל: האהבה שלי, האמון שלי, המסירות שלי. אני לא יודע מאיפה להשיג את הכוחות שלי כדי לא להשתגע, ובכל זאת יש עדיין גירושין. חברים אומרים שבעלי תמיד אהב רק את עצמו וחי רק לעצמו וזו ברכה גדולה שהוא שחרר אותי מנוכחותו. וכאשר הארה עולה במוחי, אני מבינה זאת בעצמי, אך אני עדיין ממשיכה לאהוב אותו ולייסר את עצמי במחשבות שלעולם לא אהיה איתו שוב, והרי פעם אחת חלמנו למות איתו באותו היום. איך למצוא שוב משמעות לחיים, איך להיפטר מבדידות נפשית? (סבטלנה, בת 44)

קרא את התשובות למכתב זה בשתי חוות דעת