חיים לאחר גירושין

2024 מְחַבֵּר: James Gerald | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 14:07

החברים שלי התגרשו לפתע. זה תמיד פתאומי עבור אנשים מבחוץ, גם אם אתה ביחסים ידידותיים. בהתבוננות בשערוריות ומריבות, עדיין קשה לדמיין שאנשים שנמצאים יחד כבר 10 שנים, יש להם שני ילדים, הם לקחו את זה ככה בין לילה וחדלו להתקיים כמכלול יחיד. אבל כשאתה מסתכל מסביב אתה פתאום מבין באימה שפשוט אין זוגות אידיאלים בין בני גילך שירצו לקנא בסתר ובגלוי ואשר מבוטחים מפני אותו גורל. </P>

על פי הנתונים הסטטיסטיים, מספר הגירושין ברוסיה בשנה האחרונה הגיע ל -800 לכל 1000 נישואים, כלומר 200 יותר מעשר שנים. וזה אופייני לא רק למדינה שלנו, אלא באופן כללי מגמה עולמית. כך נכתב בעיתון בריסל"

"כל המשפחות המאושרות מאושרות באותה מידה, כל משפחה אומללה אינה מאושרת בדרכה שלה" - ההנחה הקלאסית הזו נשארת רלוונטית גם כיום. יכולות להיות סיבות רבות לגירושין. אבל לכולם יש דבר אחד מרכזי תחתיהם - מהלך החיים הואץ. בעולם המשתנה ללא הרף, אתה מצליח לחיות ולחוות עם בן זוג אחד כפי שהצלחת לעשות בעבר רק ב-25-30 שנות נישואין. ואז פתאום מישהו מהזוג הולך קדימה, והוא כבר לא שבע רצון מהשותף שנותר מאחור, שלא יכול היה להתבגר ולהשתנות מהר כל כך. וניתן לתקן את הדיסוננס שנוצר רק באמצעים קיצוניים.

הנתונים הסטטיסטיים אינם מראים מי סביר יותר ליזום גירושין, גבר או אישה. אך דבר אחד ברור, נשים חוות שינוי במעמדן החברתי רגשית וכואבת יותר. זה נובע הן מהמסורות הוותיקות של תפיסת האישה כשומרת האח, והן מהעובדה שאנו - המין ההוגן - הם בעלי רגשות יותר באופיים. כמעט כולם, לאחר חוויה ראשונה גרועה, מנסים למצוא בן זוג חדש. אך אם ניתנת הזדמנות שנייה תלויה באופן בו הצליחה האישה להתמודד עם הלחץ של הפרידה הקודמת.

כאן יהיה ראוי להדגיש מספר דפוסי התנהגות אופייניים.

נדיה ורומה חיו יחד 13 שנים. הם למדו יחד, התחתנו בשנה השנייה של המכון, ילדו את הילד הראשון שלהם מוקדם, ולאחר מכן כמעט מיד את הילד השני. כשזכרו את שנות הסטודנטים ה"שמחות ", הם בדרך כלל דיברו על איך רומא בין הרצאות הלכה עם עגלה בפארק שליד המכון, בעוד נדיה ניסתה לישון. ואז פתאום (שוב המילה הזו!) רומא מודיעה שהוא עוזב לעוד אחד. לא היו שערוריות, לא הבהרות מיוחדות של הקשר. רק פתאום. אני לא אגיד איזה הלם עבר החצי שלו. מבחינתה, אפילו לא דנו בחוסר הפגיעה באיחוד שלהם. שנה וחצי עברה מאז רומא בנתה משפחה חדשה, ונדיה עדיין שואלת את השאלה: "איך הוא יכול?!" - ומעוות את פניו באופן טראגי ברגע שהוא שומע את שמו. היא אופיינית "קורבן" … הבעל הלך לאחר, לא צעיר יותר ולא יפה יותר, אלא לזה שמאפשר לו לחוות רגשות ורגשות, שלצערי נשללו ממנו בשל נישואיו המוקדמים. יש לו צעיר שני, שלא מוטל עליו אחריות על ילדים צעירים ומחשבות היכן ואיך להשיג כסף לאוכל. ונדיה לא יכולה להבין בשום אופן שלא אשמתו שהוא עזב, והוא לא היה טפיל כזה שעזב את משפחתו (והוא רואה את בנותיו כל הזמן וכמובן עוזר בכל דרך אפשרית), אבל החיים התגלו כך שהוא החמיץ שלב אחד, שבלעדיו הם כבר לא יכולים להתקיים. ואם היא לא מבינה את זה ולא סולחת גם לו וגם לעצמה, אז הסיכוי שלה לבנות מערכת יחסים חדשה הוא כמעט אפסי. כי במצב כזה, כמובן, "כל הגברים ממזרים".

לא רחוק מדימוי ה"קורבן "ועוד גיבורה טיפוסית של דרמה דומה. זה מורכב אִישִׁי. חברתי ז'ניה לא חיה בנישואיה הראשונים במשך שנתיים ארוכות. וזה היה עם שחר נעורנו הערפילי. אבל עכשיו היא כבר בת שלושים, והיא עדיין לבד, בביטחון מלא שלעולם לא תוכל לבנות מערכות יחסים משפחתיות תקינות, רק בגלל שבעלה הצעיר אז הלך לילדה דקה ממנה בשני מידות. לא משנה מה יגרום למתחם להופיע, שהיריבה שלך בהכרח טובה יותר - ג'וקים שלך או ביטוי פרידה שנזרק בגסות: "ובכלל, אתה ממש לא יודע לבשל!" העיקר שהספק העצמי המטופח הנוסף הזה לא מאפשר לך להיות מאושר עם גבר שנמצא שם בשבילך איפשהו.

"הנוקם" - הסוג מוכר ושכיח לא פחות. אפשר לנקום מאח משפחתי שנהרס בדרכים שונות, הן על ידי מניפולציה של ילדים (ואני אאפשר לכם להיפגש עם ילד רק פעם בחודש ורק לכמה שעות), או בצורה אקזוטית לחלוטין.כמה מחברי ההורים שלי תמיד נחשבו למשפחה מוזרה. כלפי חוץ משגשגים ומאושרים לחלוטין, בבחינה מדוקדקת יותר הם היו סוג של זוג לא תואם להפליא. אחרי שלמדתי את הסיפור שלהם, הכל נפל למקומו. כאשר חצאיהם הקודמים בגדו בהם זה בזה והחלו לחיות יחד, אז, בנקמה, החליטו גם שני הפצועים הקשים האלה להתחתן. כאילו, אתה שמח, וגם אנחנו יכולים לקנא בנו כמו שאנחנו בך. ההיסטוריה הראתה במי הם פוגעים יותר.

גְבֶרֶת "שָׁפוּי בְּדַעתוֹ" - זהו הסוג האידיאלי ולכן, למרבה הצער, לעתים נדירות הוא נמצא בחיים האמיתיים. זו האישה שהצליחה, בלי כאב (בלי כאב, אבל זה לא אומר שבלי עצב), להשתחרר מהאקסית שלה, להסיק מסקנות מניסיון העבר, בלי ליצור לעצמה קומפלקס "הוא עזב, כי זה אני שאינה כזו ", ובאופטימיות להסתכל על האפשרות של מערכת יחסים קבועה חדשה. זו אישה כזו שיש לה הזדמנות לבנות משפחה מאושרת חדשה למרות שהניסיון הקודם לא הצליח.

במבט לאחור, אני מבין שבארבע השנים שחלפו בין הגירושין שלי לנישואי השניים, הייתי בנעליים מכל הסוגים המוצגים. אבל אני באמת מקווה שהגעתי למצב ה"שפוי "האידיאלי, מה שאומר שאני יכול להתחיל מחדש. מה שאני מאחל לשאר הגרושים והגרושים.