הגנה עצמית לילדים

2024 מְחַבֵּר: James Gerald | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 14:07

הילד שלך כל הזמן מוצק על ידי עמיתים או ילדים גדולים יותר. מישהו ייקח את המכונית, ישחק בארגז החול, יתאים לעצמו, מישהו יבעט בו בגן - המורה לא יכולה לעקוב אחרי כולם, מישהו יציב את העגלה ליד הכניסה או יקרא לה "הילד של אמא", "ילד קטן" או עדיין איכשהו … כל הורה מיד סוחט את ליבם כי הרעים פגעו בבנם האהוב, ועולה בפניהם השאלה: האם כדאי ללמד ילד להילחם?

משפחות לרוב מתחלקות לשני קצוות: הראשונה היא משפחות ליברליות ואינטליגנטיות הזרות לאלימות, כאשר ההורים מחווירים באופן לא טבעי, אם ילד, שהגיע מהגן, מוציא פתאום מילה חזקה. העונשים כאן מסתכמים בדרך כלל בתלונה קצרת טווח ש"אתה כבר ילד גדול, עליך להבין שזה לא טוב לעשות (לדבר, לחשוב, לנשום) בדרך זו "או כל מגבלה - למשל, כלכלית. בקיצוניות השנייה, כאשר פולחן הכוח החייתי מטיף למשפחה, על הילד להתמודד עם כוחו שלו, למשל של הורה כזה, נוכל להיזכר בסרט הסנסציוני "החזרה", שבו האב תופס במיוחד הבריון כדי שהאח הגדול יוכל לקחת ממנו כסף. וכשזה לא מסתדר לו, הילד מוכר כנחות במקצת.

למעשה קל לראות שאף אחת מהגישות לא נכונה במאה אחוז. גם אם אפשר ליצור מעין גן עדן עלי אדמות בבית, כשהילד לא יכול למצוא פינה חדה אחת לחבול את עצמו, אז לא סביר שהגורל יהיה כל כך רחום כלפיו. במוקדם או במאוחר יגיע הרגע שבו הרהוט המולד והאינטליגנציה המשכילה לא יספיקו - במיוחד מכיוון שהוא לא בהכרח צריך להילחם - הוא פשוט ייפול, יפגע ו … יאבד את הכבוד של כל הנוכחים בשל הבנאליות חוסר יכולת לזהות ולסבול כאב שהוא לא רק תוצאה של המכה, אלא גם מידע חשוב מאוד - מה כואב, איך כואב, איזה סוג פגיעה הוא מצביע על. אחרי הכל, רק מניסיון ניתוח התחושות של עצמך אפשר להבין בקלות אם עצם נשברת, מפרק נעקר או מתיחה של רצועה. ואתה יכול ללמוד להבין את הגוף שלך רק מתוך הניסיון שלך. כפי שאומר אחד מספריו של מקס פריי - "מה אם מחר יש פיצוץ גרעיני?" הילד חייב להיות מוכן לסבול את כאביו מבלי לאבד את עצמו.

גישה שנייה

כאשר מלמדים את הילד לסבול מהילדות, מלמדים להילחם עד הסוף, לא לחסוך מהאויב - הגנה עצמית מסוג זה אינה טובה במיוחד לילדים. ראשית, אכזריות מוגזמת, אולי, היא עזר טוב לנהג משאיות עתידי, אך יועץ גרוע מאוד בחיים האישיים, בענייני משפחה ואפילו רק בפתרון המחלוקות העסקיות הנפוצות ביותר. לעתים קרובות, אפשר לשמוע אפילו מהפוליטיקאים הבכירים ביותר: "כן, אם הייתי פוגש אותו (כאן הכוונה ליריב) בסמטה חשוכה, הייתי מראה לו!" זה מדגים את חוסר האונים המוחלט בטיעון מנומק - מסתבר שהדיון מסתכם בהשוואה המקובלת של השרירים, כמו בקהילת הגיבון. החברה האנושית, לדעתי, צריכה להשתמש בכוח בשני מקרים - להפרשה אנרגטית של אורגניזם שישב מאחורי מחשב בחדר הכושר, או לחסל איום ישיר על החיים או על הבריאות הגופנית.

כדי לפתור את כל הקונפליקטים האחרים הומצאו כבר מזמן מילים, מדוע שלא תשתמש בהן? כטיעון נוסף נגד פולחן הכוח הגופני, אפשר גם להיזכר שבמקרה זה הילד עלול לפתח סטיות מיניות. אי אפשר לומר, כמובן, שהסדיזם בהחלט רע (מכיוון שהמון הסדומזוכיסטים ירעיפו על הכותב עגבניות רקובות), אבל האם אתה בטוח שבעתיד אתה רוצה למצוא איכשהו בבית את הילד הזוהר שלך, שבמקרה בטעות חנק את אשתו (בעלה) בהתקף של תשוקה? האם התפללת ללילה של דסדמונה?..

מה ניתן להסיק מכל האמור לעיל? זה פשוט מאוד - אתה צריך למצוא דרך ביניים וזו הגנה עצמית לילדים!

ילד צריך להיות מסוגל להגן על עצמו, להתמודד עם בריון לא מפוכח במיוחד או עם חבר משתולל, אבל אסור להפוך את כל תהליך החינוך לשליטה באומנויות לחימה - אלא אם כן אתה גלגול נשמות של ברוס לי והולך לגדל שחקן לצילומים הבאים של הסרט "העורב", על מי יהרוג אותו. החוקים שהמציא פולניק עבור "מועדון הקרב" שלו יהיו די חשובים כאן - הדבר החשוב ביותר הוא שהילד, שלומד להתגונן, ילמד להגיד עצור.

כן, כמובן, בחיי היומיום המתנגדים כמעט ולא מסוגלים לעצור, לאחר שהגיעו לנקודה מסוימת, אך אסור לשכוח שיש לפניך תינוק, שיש לו הרבה פחות כוח מאשר מבוגר, והתגובות שלו עדיין לא הגיע לשלמות. כל אימון צריך להתקיים על פי שיטת האימון, ולא מבחן הישרדות - אם ילד עייף, מותש ומתחיל להגיב לאט יותר, המשמעות היא שיש להפסיק את השיעור, גם אם הוא מתוך עקשנות מנסה להילחם - אחרי הכל, ילדים אינם מצליחים להעריך באופן מפוכח את כוחם … עם זאת, כמו מבוגרים רבים.

וכאשר ילדה בת שמונה מנסה להילחם בשווה עם אבא בן ארבעים שנשכח, זה יכול להסתיים בצער רב לשניהם. למשל, צלע של אבא שבורה … וגם זה קורה - הרי אף אחד לא לימד את הילד לעצור קודם, והוא פשוט לא שם לב לעובדה שההורה נפל ללא הצלחה.

אתה יכול, כמובן, לשלוח את ילדיך לחלק מיוחד של אומנויות לחימה או למדור ספורט אחר. עם זאת, ראשית עליך לדבר עם הורים לילדים אחרים שכבר לומדים שם או פשוט עם המאמנים מאותו אזור - חשוב מאוד שלא יהיו מקרים של פציעות תכופות - הרי לא כל מורה מתאים את החוקים על הוראת שכירי חרב יפנים (שמגבלת הגילאים לכניסה לבית הספר היא לשנה) לילדים עירוניים רגילים שעונים מלידה עם אלרגיות, עקמת, אנמיה, קוצר ראייה וטיפול מוגזם בהורים, שמשום מה היו בטוחים שאם ילד משתחרר לשמש לפני גיל חמש, ואז הוא, בהתאם לסרטי הערפדים הטובים ביותר, יישרף ממש שם.

אם כולם מתפללים ביחד למאמן, ואף אחד בשיעור השני לא ידרוש מילדים לשבור לבנים במצח, אז עדיף לתת לאיש מקצוע לעסוק באימון שלו, כי צורה גופנית טובה לא תפריע לאף תלמיד מצוין. רק אל תשלב בין היאבקות בסגנון חופשי לנגן בכינור - אחרי הכל, אני עובד כאן קבוצות שרירים שונות, ופציעות בספורט הן בלתי נמנעות, כך שבמוקדם או במאוחר הילד ייכשל בהופעה או בתחרות, וזה לא יעשה לו כלום טוֹב. וחוץ מזה, לא קל לדמיין איך ייראה איזה ארנולד שוורצנגר עם כינור בידיו.

אז המסקנה די פשוטה:

כדי להקל על החיים בחברה, היכולת לעמוד על עצמך היא דבר שימושי מאוד, אך הגנה עצמית לילדים לא צריכה להפוך לרעיון פרנואידי אובססיבי ולמשמעות החיים. ההרמוניה של ההתפתחות הפיזית והנפשית היא השיא שאליו כל הורה צריך לשאוף.