קבלו החלטה משלכם - זכות או מותרות לילד

2024 מְחַבֵּר: James Gerald | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 14:07

ככלל, עד גיל עשר עד שתים עשרה, ילד"

משפחת קסטרב, המתגוררת בעיר פרובינציאלית קטנה, נחשבה, כדבריהם, למופת. ראש המשפחה הוא מהנדס מוביל במפעל מקומי, אשתו עקרת בית, למען השלום ורווחת בני המשפחה, היא נפלה מזמנה במכון והתמסרה לגידול בתה. היא, כמו תרנגולת אם, לא נתנה ל"עוף "שלה לדרוך מעצמה:" אל תטפס על הגבעה - אתה תתרסק, אל תלך לארגז החול - יש רק לכלוך ". הילד גדל, אך סגנון התקשורת נשאר זהה. מאחר שרק אמא ידעה מה טוב לילד היחיד שלה, אין זה מפתיע שעד גיל שתים עשרה הילדה לא תוכל לעשות צעד ללא הסכמת ההורה הנלהב מדי. לאחר שנים רבות שעשתה מטלות בית, האישה עייפה מהסביבה הביתית הנמדדת, מהזרם הבלתי פוסק של ימים חסרי צבע, המוארים מדי פעם בניצוצות של הצלחות ילדות. אך הזמן הלך לאיבוד, כל שנותר היה להצטער על ההזדמנויות הלא ממומשות ולקוות שבזכות החינוך הנכון, הבת תגשים את חייה של אמה שלא התגשמה בחייה.

ופתאום מהלך חיי היומיום המונוטוני הופרע מהחדשות על טיולו הקרוב של ראש המשפחה לחו"ל. זה היה 1988, והסיכוי לנסיעת עסקים של שנתיים לאחת ממדינות אירופה נראה פנטסטי. מה לעשות? לרכב ביחד? מה עם בית הספר? להישאר בבית עם הילד שלך, לוותר על בעלך לבד? ובכן, לא, אסור לפספס הזדמנות כזו! הוחלט לעזוב לבד ולהשאיר את הבת בחזקת דודה המתגוררת במוסקבה, במיוחד מאחר שלזו האחרונה נולדה בתה בת אחת עשרה. בתו של הקוסטרב מלאו לאחרונה לגיל שתים עשרה שנים, וכל השנים האלה היא גילמה מושא של גאווה אימהית מוצדקת. "ילד שקט וצנוע, המתמודד בקלות עם עומס לימודים קשה, לא תתקשו עם זה", הבטיחה האם המאושרת לאחותה ויצאה בלב רגוע לאירופה הרחוקה והמסתורית.

אז אוליה קוסטרבה הופיעה ב -6 ב 'שלנו: שמנמן, עם שומה מצחיקה על האף המרופט ושני צמות עד המותניים, בשמלת בית ספר ובסינר לבן. מבט אחד של עיני ילדים עקשניות הספיק כדי להבין שאנחנו מתמודדים עם סטודנט מצוין ב -100%. עכשיו אני לא זוכר באיזו מהירות אוליה נפלה תחת מלוא ההשפעה של התלמיד הכי "קשה" בכיתה שלנו, ואולי מכל בית הספר כולו, אבל בשבילי די ברור מדוע זה קרה. הילדה רגילה להיות מניפולציות כל הזמן על ידי מישהו. היא מעולם לא חשבה מה ואיך לעשות, ותמיד הסכימה לדעתו של אדם שלישי, שעד לא מזמן הייתה אמה, בעלת כוח בלתי מוגבל על ילדה הצייתני. אך כעת, לראשונה בחייה, היא לא הייתה בסביבה, ודודה לא יכלה או לא רצתה לקחת על עצמה תפקיד קשה זה.

תוצאות ההשפעה המזיקה של חבר הכיתה "הקשה" לא איחרו לבוא. חמש נהפכו בצורה חלקה לשלשות, וערבים על העות'מאנית האהובה עליכם עם ספר מעניין ומרגש הם נחלת העבר. כעת בילתה אוליה כל ערב בחברת מנטור חדש וחבריה המפוקפקים. מטבע הדברים, הדודה לא יכלה שלא להבחין בשינויים שחלו עם אחייניתה, וברגע שמצאה חפיסת סיגריות בכיס המעיל שלה, החליטה לשתף את אחותה בחדשות הלא נעימות.אבל אמה של אוליה לא רצתה להאמין ברצינות המצב, כי מי יכול להכיר ולהבין את ילדה היחיד טוב ממנה? "אל תיקח את זה ללב, הכל יסתדר", כתבה לאחותה. הרי לא רציתי לחזור לחיים המשעממים הישנים בעיר פרובינציאלית קטנה, שבה משנה לשנה לא קורה דבר ואינו משתנה. אבל עדיין נאלצתי להפריע לנסיעת העסקים שלי.

חברת בני הנוער המקופחים, ביניהם הגיבורה שלנו, החליטה "ליהנות קצת", ולא מצאה מקום לשתיית משקאות אלכוהוליים מוגנים יותר ממבטים גינויים חטטניים, כמו גג בניין בן תשע קומות. במהלך החקירה אף אחד מהם לא זכר כיצד אוליה קוסטרבה הייתה יכולה ליפול מהגג האומלל הזה. הילדה ניצלה בנס, בדמות ערימת שלג ענקית שהצטברה בשל שלג כבד, וענפי עצים שהאטו את הנפילה. התוצאה היא זעזוע מוח ושברים רבים פתוחים וסגורים בשתי הרגליים.

לאחר שהשתחררו מבית החולים, חזרו אוליה והוריה לעיר הולדתם. חלקם, כיום חבריו לשעבר לכיתה, ניסו להתחיל איתה התכתבות, אך היא לא הגיבה למכתבים. עשר שנים מאוחר יותר, למדתי מבן דודתה שאוליה עדיין גרה בעיר הזאת, סיימה את לימודיה בקולג 'ועובדת במפעל מקומי. אמה כבר לא מצאה גישה לילד שלה, ולכן היא לא הבינה עד הסוף איך זה יכול לקרות לבתה "המופתית" והאשים את אחותה בכל. איפה הייתה הטעות בחינוך?

כדי להתקיים כאדם, קודם כל, אתה צריך תחושה של תחושת ערך משלך, צורך באחרים. אבל בשביל זה אתה לא צריך לסגור את המשפחה. יש צורך שההורה עצמו יסתבך מבעיות העולם החיצוני, אז גיבוש הילד יהיה מובן יותר ופחות כואב עבור כל בני המשפחה. כאשר מגדלים ילד, אנו מחנכים, קודם כל, את עצמנו או את עצמנו, מבט מכוון וביקורתי יותר על פעולותינו והרגלינו. הזמן מראה שהאנשים ה"אמיתיים "אינם ילדים צייתנים טובים בילדות, אלא כאלה שהורים מגיל צעיר מלמדים לקבל החלטות חשובות בעצמם, תוך הקשבה לטיעונים של הוריהם, ולא לפקודות.