מקצוע שאינו נשי: עיתונאי טלוויזיה

2024 מְחַבֵּר: James Gerald | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 14:07

לאחר שעבדתי שנתיים ככתב בחדשות הטלוויזיה "Inform-TV", הבנתי במאת האחוזים: עיתונאית טלוויזיה היא לא מקצוע של אישה. מוטב שנחפש הכרה במשהו אחר.

בגיל 18 הייתה לי תקופה של פמיניזם תוצרת בית. אחר כך התמקדתי בקריירה ופיזרתי בכעס את כל הפגיעות ביד ובלב. וכך הגורל נתן לי עבודה בטלוויזיה. הייתי כתב של חברת הטלוויזיה הראשית בעיר. קולי נשמע מהמסך הכחול 2-3 פעמים ביום. אנשים כמו ו 'פוטין, ז' סלזנב, ג 'זיוגאנוב, מושל סנט פטרסבורג ו' יעקובלב ופוליטיקאים בולטים אחרים, כוכבי תיאטרון ופופ הבזיקו בסיפורי. השכנים שאלו בחביבות אם אני נוסע לנסיעת עסקים לצ'צ'ניה. הבנות קינאו בי. וכעסתי עליהם - בדיוק על הקנאה הזו. כי כשאנשי טלוויזיה אומרים שיש להם חיים מטורפים, הם בכלל לא מפלרטטים. והמילה "טירוף" משמשת ממש מילולית.

תשפטו בעצמכם. כשהגעתי לטלוויזיה, הבנתי כמעט מיד שחוץ מעבודה, מעכשיו לא יהיה לי דבר בחיי. אם אתה לא עיתונאי ותיק (ויש רק כמה מהם), אז אתה חייב כל הזמן להוציא רעיונות, להיות עליז ותמיד בכוננות מלאה. זה לא משנה שאתמול בשעה 23.00 צילמת את האש, אבל היום בשעה 8.30 ישבתי ליד המחשב וצפיתי בעדכוני החדשות לשידור הבוקר. לאושר העבודה ככתב ויתרתי על ריקודים סלוניים, צרפתית ובית ספר לעסקים - כל מה שחלמתי עליו. מכל דבר נובע שהטלוויזיה מעתה תהיה הדבר היחיד שאני יכול לעשות.

אולם החינוך הוא בעיה נפרדת. הגעתי לטלוויזיה בשנה השנייה של הפקולטה לעיתונות באוניברסיטת סט פטרבורג. ומאותו רגע הלימודים שלי הפסיקו. לא, לא עזבתי את אוניבר. הסט של יומיים חופש - אם לא היה שום דבר יוצא דופן בעבודה - תכננתי לימים שני ורביעי כדי להשתתף בהרצאות הכי נחוצות. שאר המידע (זה בשנה השלישית) חלף על פני או הוטמע מספרי לימוד - בלילה, בתחבורה. במבחנים ובבחינות הם משחררים "עם חריקה". לי, תלמיד מצוין, לא הופיעו "מכונות אוטומטיות" ו"זנבות ".

בקושי דיברתי עם החברים שלי. הם נפגעו בצדק מזה שנטשתי אותם, שכמו השעמום האחרון, בפעם העשירית סירבתי ללכת איתם לדיסקו, בהתייחסו לירי חשוב בבוקר.

הטלוויזיה היא גם קשה כי אתה צריך להראות דמות לא נשית. כמו גבר, קשה לפרוץ את חומת המשטרה, להציק לאיזה איש בכיר עם בקשה לראיון, לתקשר עם עבריינים ועם גמלאים חירשים למחצה. עם הזמן הבנתי שאני הופך להיות יותר ציני וגם שאני הופך להיות כמו כולם. קשה מאוד להיות אישה קודם כל ואז עיתונאית. עליך לשכוח שאתה רך, עדין, שגבר מגן עליך מכל רגעי החיים המכוערים. אתה צריך להיות מוכן לחפור במצעים המלוכלכים של מישהו אחר ולנתק מניקור צרפתי.

הלבוש הוא בעיה נוספת. אישית, אני פשוט לא יכול לדמיין את עצמי בלי עקבים ומעדיף חצאיות על פני מכנסיים. אבל בטלוויזיה בהחלט יכול לקרות שאתה חתום על בניית אנדרטה או השקת ספינה חדשה. וכך אתה מסתובב לאורך החול וחצץ בעקבים דקים ומקלל את המפעיל שממהר, הם אומרים, "אנחנו עדיין צריכים לתפוס מכה".וזה גם קורה שאתה מכסה פגישה, ואז גשם או שלג - ומסקרה זורמת על פניך, ושיערך הופך לקרחונים. באופן כללי מהר מאוד הבנתי שהבגדים הטובים ביותר לעיתונאי הם ג'ינס ומגפיים, קוקו על הראש, או יותר טוב, תספורת קצרה ופנים שטופות היטב.

אגב, על סקס. חייו האישיים של כתב טלוויזיה הם כאלה שהם נעדרים או ממשיכים ללא הפרעה מההפקה. הטלוויזיה רוחשת רומנטיקה משרדית. במהלך השנתיים שבהן עבדתי נוצרו איתי לפחות 7 זוגות, מתוכם 3 הצליחו להתחתן. יש הרבה הזדמנויות להכיר אחד על השני על הסט. ועם הנציגים הטובים ביותר של גברים. אין הזדמנויות להיפגש. פשוט אין זמן.

באשר לתפקוד הנשי של "עקרת בית", במהלך הקריירה שלי בטלוויזיה, אמי הסירה ממני בנדיבות את חובות הבית שלי. ואם תתחתן? איזה בעל יסבול שאשתו תחזור הביתה ב -12 בלילה ובכלל לא מבקשת לבשל בורשט ולכל היותר יכולה להכין כריכים. עולם הטלוויזיה הוא חתרני - עד שלא תהפוך ל"מישהו ", לא תוכל לצאת מזה לשנייה. תחליף יימצא במהירות.

והכי חשוב, הבנתי שקשה לאנשי הטלוויזיה להסתדר עם מישהו אחר חוץ מעמית. רק בעל כזה יבין את לוח הזמנים של אשתו הפרועה, וארוחת ערב לא מבושלת (אני לא יודע כמה זמן הוא יבין כל כך) ובעיקר את הבעיות שלך. למרבה הפלא, אבל נפרדתי מהארוס שלי, שעבדתי בטלוויזיה, כבר בערוץ אחר. המצב טריוויאלי: הבוס צעק ורכב על המקצועיות שלי. התקשרתי אלי בחיפזון, אדם אהוב ואוהב ניסה לנחם אותי, אבל כל דבריו עברו. הוא לא הבין אותי. והבמאי, שהכרתי מספר ימים, אמר בפשטות: "זכור, לנקה: תמיד יהיה מישהו בטלוויזיה שיגיד שאתה אתה תגיד:" אתה עצמך.. אבל. "מילים אלה פוגעות בחותם. נרגעתי והבנתי שהוא צודק לעזאזל.

כמובן, תיארתי את הצד השלילי של עבודה בטלוויזיה לאישה. אבל בעבודה בטלוויזיה לא יכולתי לדמיין חיים בלי החדשות שלי, אהבתי בכנות את מה שאני עושה, וסביר להניח שאמשיך לעבוד במומחיות שלי. אבל העובדה היא אחרת: לאחר שבאה לעבוד בטלוויזיה, אישה מתמודדת עם כל כך הרבה בעיות, שבפתרון שלהן היא לא תזדקק לנשיות, אלא לאומץ. ומחיר ההצלחה יכול להיות כה גבוה עד שלא כל אישה מוכנה לשלם זאת, גם אם היא יכולה.

אלנה זברלובה

5.03.01